Page 97 - 9322
P. 97
לפני שהקפה יתקרר
אם לא טעתה ,היה נדמה לה שאמר" ,תודה".
תודעתה התמזגה עם האד ,והיא החלה במעבר מן העבר להווה.
בית הקפה סביבה החל לנוע במהירות קדימה .לא עלה בידה לעצור
בשטף דמעותיה .כהרף עין היא קלטה ,שקאזו וקיי שבו והופיעו
בשדה הראייה שלה .היא שבה להווה — ליום שבו שכח אותה לגמרי.
קיי העיפה בה מבט אחד ,ופניה התמלאו דאגה.
"המכתב?" היא שאלה .מכתב ,לא מכתב אהבה.
היא שמטה את מבטה אל המעטפה החומה שפוסאגי נתן לה בעבר.
לאט־לאט שלפה את המכתב מתוכה.
הוא נכתב בכתב יד פשוט ,משורבט כולו כמו תולעים זוחלות.
כתב ידו של פוסאגי ,בלי ספק .שעה שקראה את המכתב ,היא הרימה
את ידה הימנית אל פיה כדי לעצור בעד היפחות ,ודמעותיה הוסיפו
לזלוג.
פרץ דמעותיה היה פתאומי כל כך ,שקאזו נמלאה דאגה.
"קוטאקה ...את בסדר?" היא שאלה.
כתפיה של קוטאקה נרעדו ,והיא החלה ליילל בקול הולך וגובר.
קאזו וקיי עמדו והביטו בה מבלי לדעת מה לעשות .כעבור זמן־מה
היא נתנה לקאזו את המכתב.
קאזו לקחה את המכתב ,וכמו מבקשת את רשותה ,העיפה מבט אל
קיי מעבר לבר .קיי הינהנה קלות בארשת פנים רצינית.
קאזו החזירה את מבטה אל קוטאקה הדומעת ואחר החלה להקריא
בקול רם.
" ַאת אחות ,אז אני יכול רק להניח שכבר שֹמת לב .יש לי מחלה שאני
שוכח דברים.
"אני משער שככל שאמשיך לאבד את הזיכרון ,את תהיי מסוגלת
לשים בצד את רגשותייך ולטפל בי מתוך ריחוק של אחות רחמנייה,
97
