Page 92 - 9322
P. 92
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
הנוכחי להימשך ,זה היה נגמר בזריקת המכתב מצדו .היא החליטה
לשנות אסטרטגיה .היא תנסה לשנות את מצב רוחו כי למנוע ֲחזרה על
מה שאירע ביום הולדתה .היא הביטה בו .פניו נותרו רציניות .עם זה,
הוא תמיד היה כך .הוא אף פעם לא רצה שתחשוב ,שדי בכך שישמע
סוקיאקי כדי לרומם את רוחו בן רגע .הוא לא היה ישיר כל כך .כזה
היה פוסאגי בטרם האלצהיימר .אפילו פניו הזעופות היו יקרות ללבה.
זה היה אושר צרוף להיות איתו שוב עכשיו .אבל היא טעתה בקריאת
המצב.
"אה ,קלטתי .הבנתי מה קורה ",הוא אמר בהבעה קודרת .הוא קם
מהבר וניגש ונעמד מולה.
" ְלמה אתה מתכוון?" שאלה והביטה בו שוב .הוא עמד בתנוחה
מאיימת והחזיר לה מבט" .מה קרה?" היא לא ראתה אותו כך בעבר.
" ַאת מהעתיד ...נכון?"
"מה?"
מה שאמר כרגע היה עלול להיחשב לשיגעון .אבל הוא צדק .היא
באמת באה מן העתיד.
"אה ,תראה "...היא שברה את הראש בניסיון לזכור אם יש כלל
שאומר ,כשאת חוזרת אחורה בזמן ,אסור לך לחשוף שבאת מהעתיד.
אבל לא היה כלל כזה.
"תראה ,אני יכולה להסביר —"
"חשבתי שזה מוזר שאת יושבת על הכיסא ההוא".
"כן ...טוב".
"אז זה אומר שאת יודעת על המחלה שלי".
לבה התחיל להאיץ שוב .היא חשבה שחזרה לתקופה שלפני
מחלתו — אך טעתה .פוסאגי שעמד מולה ידע שהוא חולה.
די היה במבט בבגדיו כדי לספר לה ,שהעונה היא קיץ .היא חזרה
לקיץ של לפני שנתיים — התקופה שבה התחיל לאבד את דרכו ,שבה
התחילה להבחין בסימנים המבשרים את מחלתו .אילו חזרה לאחור
שנה אחת בלבד ,השיחה עמו כבר היתה משתבשת עד כה.
92
