Page 96 - 9322
P. 96
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
היא ניסתה להדוף את המכתב מעליה" .אבל אתה מחלים ",היא
אמרה.
"אז תוכלי לזרוק אותו ",הוא אמר ודחף אליה את המכתב ביתר
כוח .נימת קולו היתה שונה מזעפו השגור .הוא דיבר בעדינות רבה כל
כך ,עד שהתעוררה בה תחושה מוזרה שוודאי החמיצה דבר־מה.
הוא שב ודחף את המעטפה לעברה .ידיה הרועדות הושטו ולקחו
אותה בעצבנות .היא לא היתה בטוחה עוד בכוונותיו.
"תשתי .הקפה שלך יתקרר ",הוא אמר כמו בקי בכללים .הט ּוב
בחיוכו נראה אינסופי.
היא הינהנה .זה היה רק הנהון קל .משלא נותרו מילים ,היא
הושיטה יד לקפה.
ברגע שידה סגרה על הספל ,הוא הפנה את גבו.
היא הרגישה כאילו זמנם כזוג הגיע לקיצו .דמעה גדולה החלה
להתהוות בעיניה.
"אהובי ",היא צעקה בלי לחשוב .הוא לא הסתובב .כתפיו נדמו
רועדות קמעה .היא הביטה בגבו וגמרה את הקפה בבת אחת .שתתה
אותו בלגימה אחת ,לא מתוך תחושת בהילות מחשש שיתקרר,
אלא דווקא מתוך כבוד לפוסאגי ,שגבו העדין היה מופנה אליה כדי
להבטיח שתוכל לחזור במהירות ובבטחה אל ההווה .עד כדי כך היה
טוב לבו עמוק.
"יקירי".
היא הרגישה את עצמה נבלעת ברטט וריצוד .היא שבה והניחה
את הספל על התחתית .כשמשכה את ידה ,זו נראתה כאילו מתמוססת
לאד .כל שנותר הוא לשוב להווה .הרגע החולף הזה ,שבו היו שוב יחד
כבעל ואישה ,הגיע לקיצו.
פתאום הוא הסתובב — בתגובה ,אולי ,לצליל פגיעת הספל
בתחתית .היא לא ידעה כיצד הוא מסוגל להבחין בה ,אבל היה נדמה
שהוא יכול לראותה שם .בזמן שתודעתה הבליחה והתפוגגה לאד ,היא
ראתה ששפתיו מתנועעות מעט.
96
