Page 87 - 9322
P. 87
לפני שהקפה יתקרר
מסוים אפילו הוקל לה .מובן שרצתה לקרוא את המכתב .אבל היא
לא הצליחה להתגבר על תחושת האשמה על כך שהיא עומדת להציץ
בו בג ֵנבה ,כביכול .פוסאגי ודאי היה כועס אילו נודע לו שחזרה מן
העתיד כדי לקרוא את מה שכתב.
הרי בכל מקרה ,שום דבר שתעשה לא ישנה את ההווה .גם אם
לעולם לא תקרא אותו ,לא תהיה לכך חשיבות .אילו הקריאה היתה
משפרת איכשהו את מצבו ,כי אז ודאי היתה עושה זאת — היא היתה
מוסרת את חייה על כך .אבל למכתב לא היה שום קשר למצבו .הוא
גם לא ישנה את העובדה ששכח אותה.
היא שקלה בשלווה ובהיגיון את מצבה המביך .זמן קצר קודם לכן
הזדעזעה כששאל אותה אם נפגשו פעם .זה באמת הסעיר את רוחה.
היא ידעה שהרגע יגיע ,אבל הוא תפס אותה לא מוכנה ,וזה מה שהביא
אותה הנה.
היא החלה להירגע.
אם אכן הגיעה לעבר ,אזי לא היתה בו שום תועלת .עלי לחזור
להווה .גם אם איני אלא זרה לפוסאגי ,אוכל לשמש לו אחות רחמנייה.
מוטל עלי לעשות את שיש ביכולתי .היא נזכרה בנחישות לבה ושבה
ואיששה אותה.
"ספק רב שמדובר במכתב אהבה ",מילמלה לעצמה והושיטה יד
אל ספל הקפה.
קלאנג־דונג
מישהו נכנס לבית הקפה .כדי להיכנס לבית הקפה היה צריך לרדת
ממפלס הקרקע במדרגות ולעבור בדלת גדולה מעץ מלא ,שגובהה
קצת יותר משני מטרים .כאשר הדלת הזאת נפתחת ,הפעמון מצלצל,
אך המבקר אינו נראה מיד בפתח ,שכן עליו לחצות קודם פיסת רצפה
קטנה .מרגע שהפעמון מצלצל ,יש שיהוי קטן של כמה שניות לפני
שהמבקר צולח את אותם צעד־שניים ונכנס לבית הקפה.
87
