Page 83 - 9322
P. 83
לפני שהקפה יתקרר
"יום לפני שפוסאגי שכח אותך .יום שבו הוא חשב לתת לך את
המכתב ...ויום שבו הוא הביא איתו את המכתב לבית הקפה".
יום שבו עדיין זכר אותה — זה היה ניחוש פרוע ,אבל היא זכרה יום
בקיץ שלוש שנים קודם לכן .זה היה לפני שפוסאגי הפגין תסמינים
כלשהם.
יום שבו התכוון לתת לה את המכתב — זה קשה .מאחר שלא קיבלה
אותו ,איך ביכולתה לדעת? אבל לא תהיה שום משמעות ל ֲחזרה אל
יום לפני שכתב את המכתב .היא החליטה שפשוט תעלה בעיני רוחה
תמונה של פוסאגי כותב לה.
ויום שבו הביא איתו את המכתב לבית הקפה — זה חשוב.
גם אם יעלה בידה לחזור אחורה בזמן ולפגוש אותו ,אם המכתב
לא יהיה בידו ,הכול יהיה חסר טעם .למרבה המזל ,היא ידעה
שעל פי רוב הוא מחזיק את הדברים החשובים בתיק השחור
שלו שנסגר ברוכסן ,שאותו הוא נושא עמו .אם מדובר במכתב
אהבה ,הוא לא היה משאיר אותו מונח היכנשהו בבית .בלי ספק
היה נושא אותו איתו בתיק בעל הרוכסן ,כדי שלא תיתקל בו
במקרה.
היא לא ידעה באיזה יום התכוון לתת לה את המכתב ,אבל ב ָמקום
שבו נמצא התיק ,שם שוכנת האפשרות .היא העלתה בעיני רוחה
תמונה של פוסאגי נושא את תיקו בעל הרוכסן.
"את מוכנה?" שאלה קאזו בקול רגוע ושקט.
"רק רגע ".היא נשמה נשימה עמוקה .היא העלתה את התמונה
פעם נוספת" .יום שבו הוא לא שכח ...מכתב ...יום שבו בא "...היא
מילמלה חרש.
בסדר ,מספיק עם המשחקים.
"אני מוכנה ",היא אמרה ונעצה מבט בעיניה של קאזו.
קאזו ענתה בהנהון קל .היא הניחה לפני קוטאקה ספל ריק ,ובידה
הימנית הרימה בזהירות את קומקום הכסף מהמגש .תנועות הבלרינה
שלה היו יפות ויעילות.
83
