Page 84 - 9322
P. 84

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫"רק תזכרי‪ "...‬נעצרה קאזו והפנתה אל קוטאקה עיניים רציניות‪.‬‬
                               ‫"תשתי את הקפה לפני שהוא יתקרר‪".‬‬

‫המילים השקטות הידהדו בבית הקפה הדומם‪ .‬קוטאקה חשה‬
                                    ‫שהאווירה נעשתה מתוחה מאוד‪.‬‬

            ‫בטקסיות ובכובד ראש החלה קאזו למזוג קפה לספל‪.‬‬
‫זרם דק של קפה שחור־כזפת נשפך מזרבוביתו הצרה של קומקום‬
‫הכסף‪ .‬בניגוד לקול הגרגור שעלה מן הקפה הנמזג מן הקראף רחב־‬

     ‫השפה‪ ,‬הקפה מילא את הספל הלבן בדממה ובאיטיות מדהימה‪.‬‬
‫קוטאקה לא ראתה קומקום כזה מימיה‪ .‬הוא היה מעט קטן יותר‬
‫מקומקומים שנראו בבתי קפה אחרים‪ .‬מוצק למראה‪ ,‬ומעודן ואלגנטי‬

                     ‫מאוד‪ .‬גם הקפה עצמו ודאי מיוחד‪ ,‬היא חשבה‪.‬‬
‫בעוד מחשבות מעין אלה מתרוצצות בראשה‪ ,‬החל הספל המלא־‬
‫עכשיו להעלות מעט אד‪ .‬בו ברגע החלה סביבתה של קוטאקה לרטוט‬
‫ולרצד‪ .‬כל שדה הראייה שלה נראה פתאום סוריאליסטי‪ .‬היא נזכרה‬

                            ‫בכוס "שבע השמחות" שרוקנה לא מזמן‪.‬‬
                              ‫אולי אני מרגישה את השפעותיה?‬

‫לא‪ .‬זה היה שונה במובהק‪ .‬מה שחוותה היה מבהיל הרבה יותר‪.‬‬
‫גופה החל גם הוא לרטוט ולרצד‪ .‬היא נעשתה לאד העולה מהקפה‪.‬‬

                               ‫היה נדמה שהכול סביבה הולך ונפרם‪.‬‬
‫קוטאקה עצמה עיניים‪ ,‬לא מתוך פחד‪ ,‬אלא בניסיון להתמקד‪ .‬אם‬

  ‫היא אכן נוסעת לאחור בזמן‪ ,‬היא רצתה להיות מוכנה לכך נפשית‪.‬‬

‫הפעם הראשונה ממש שבה הבחינה בשינוי בפוסאגי היתה קשורה‬
‫בדבר־מה שאמר‪ .‬ביום שבו הודה בקול רם במה שמתרחש‪ ,‬קוטאקה‬
‫הכינה ארוחת ערב כשהמתינה לו שישוב הביתה‪ .‬עבודתו של גנן נוף‬
‫אינה מסתכמת בגיזום ענפים וגריפת עלים‪ .‬הוא גם צריך לשקול‬
‫את האיזון בין הבית לגן‪ .‬הגן אינו יכול להיות לא ססגוני מדי ולא‬

                                ‫‪84‬‬
   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89