Page 89 - 9322
P. 89
לפני שהקפה יתקרר
"חיכיתי ,אבל לא חזרת הביתה ",הוא הוסיף.
הוא הסיט את עיניו ממבטה .ואז השתעל בעצבנות בפנים זועפות,
כאילו אינו חש בנוח עם דבר־מה.
"אז זה באמת אתה?" היא אמרה.
"הא?"
"אתה יודע מי אני?"
"מה?" הוא הביט בה במבוכה.
אבל היא לא התלוצצה ,כמובן .היא היתה מוכרחה לוודא .היה ברור
לה שחזרה אחורה ל ָעבר .אבל לאיזה מועד? לפני פרוץ האלצהיימר
או לאחריו?
"פשוט תגיד את שמי ",היא אמרה.
"את מוכנה להפסיק לעצבן אותי?" הוא פלט בכעס.
הוא אמנם לא ענה על שאלתה ,אך היא חייכה בהקלה" .לא ,זה
בסדר ",היא אמרה והנידה קלות את ראשה.
חילופי הדברים הקצרים האלה סיפרו לה את כל שנזקקה לדעת.
היא בלי ספק חזרה אחורה ל ָעבר .פוסאגי שעמד מולה היה פוסאגי
שלפני אובדן הזיכרון .ואם התמונה שהעלתה בעיני רוחה עבדה ,הוא
היה פוסאגי מלפני שלוש שנים .קוטאקה חייכה ובחשה בקפה שלא
לצורך.
פוסאגי התבונן בקוטאקה ובהתנהגותה המוזרה" .את מתנהגת
קצת מוזר היום ",אמר והסתכל סביבו בבית הקפה ,כאילו רק עתה
קלט שאין בו איש מלבדם.
"נאגארה ,אתה פה?" הוא קרא למטבח.
משלא קיבל תשובה ,נכנס אל מאחורי הבר ,כפכפי האצבע שלו
נחבטים תוך כדי הליכה .הוא הציץ לחדר האחורי ,אבל לא היה בו איש.
"מוזר .אין פה אף אחד ",הוא רטן .הוא התיישב על כיסא הבר
הרחוק ביותר מקוטאקה.
היא השתעלה במתכוון למשוך את תשומת לבו .הוא הרים את
עיניו בעצבנות.
89
