Page 85 - 9322
P. 85
לפני שהקפה יתקרר
פשוט מדי" .מילת המפתח היא איזון ",זה מה שפוסאגי נהג לומר.
יום העבודה שלו התחיל מוקדם אבל נגמר עם רדת הדמדומים.
להוציא סיבה יוצאת דופן ,הוא נהג לבוא ישר הביתה .אז כשלא היתה
לקוטאקה משמרת לילה ,היא היתה מחכה לו ,והם היו אוכלים יחד.
במקרה הזה הלילה ירד ,אבל פוסאגי עדיין לא חזר הביתה .זאת
היתה התנהגות לא רגילה מצדו ,אבל קוטאקה הניחה שהוא בטח הלך
לשתות עם חברים לעבודה.
כשהגיע לבסוף הביתה ,זה היה שעתיים לאחר השעה הרגילה .על
פי רוב כשחזר הביתה ,הוא היה מצלצל בפעמון שלוש פעמים .אבל
הערב הוא לא צילצל .קוטאקה פשוט שמעה את הידית המסתובבת
וקול שאמר מבחוץ" ,זה אני".
לשמע קולו היא רצה בבהלה לפתוח את הדלת .היא חשבה שאולי
נפצע באופן שמונע ממנו לצלצל בפעמון .אבל הוא עמד שם ונראה
כפי שנראה תמיד :לבוש בפשטות בסרבל הגינון האפור ובמכנסי
העבודה הכחולים שלו .הוא הוריד את תרמיל הכלים מכתפו ,ובמידה
מסוימת של כלימה הודה" ,הלכתי לאיבוד".
זה היה בסביבות סוף הקיץ לפני שנתיים.
מאחר שקוטאקה היתה אחות ,היא הוכשרה לזהות תסמינים
מוקדמים של טווח רחב של מחלות .פה היה מדובר ביותר מ ִשכחה
פשוטה של דבר־מה .היא היתה בטוחה בזה .זמן קצר לאחר מכן הוא
החל לשכוח אם ביצע מטלה מסוימת בעבודה או לא .כשהמחלה
התקדמה מעט יותר ,הוא היה מתעורר באמצע הלילה ואומר בקול רם,
"שכחתי לעשות משהו חשוב ".כשזה קרה ,היא לא היתה מתווכחת
איתו; היא היתה מרגיעה אותו ומבטיחה לו שיוכל לבדוק את העניין
למחרת בבוקר.
היא אפילו התייעצה עם רופא מאחורי גבו .היא היתה להוטה
לנסות כל דבר שעשוי להאט את התקדמות המחלה ,ולו במעט.
אבל ככל שחלפו הימים ,הוא החל לשכוח יותר ויותר .הוא אהב
לטייל .לא את הטיול עצמו אהב ,אלא את ההזדמנות לבקר בגנים
85
