Page 90 - 9322
P. 90
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
"מה העניין?"
"למה אתה יושב שם?"
"למה לא? מה עוצר בעדי?"
"אולי תבוא לשבת פה?"
היא הקישה על השולחן להזמין אותו להתיישב על הכיסא הריק
מולה .אך הוא נרתע למשמע הרעיון.
"לא .אני בסדר ",הוא ענה.
"אוי ,בחייך ...למה לא?"
"זוג נשוי מבוגר יושב ככה יחד ...לאאא ",אמר פוסאגי ברוגז קל.
השקע בין גבותיו העמיק .הוא פטר את הרעיון בביטול ,אך גבותיו
המכווצות לא רמזו שהוא אינו שבע רצון .להפך ,הן העידו על מצב
רוחו הטוב.
היא ידעה היטב שדבריו נועדו לכסות על מבוכתו.
"אמת .אנחנו זוג נשוי ",הסכימה בחיוך .היא שמחה כל כך לשמוע
את המילה זוג מפיו.
"אחח ...אל תהיי רגשנית כל כך"...
כל דבר שאמר עכשיו גרר גל של נוסטלגיה ...ושמחה .היא לגמה
מהקפה בבלי דעת.
"או־או ",היא אמרה בקול משקלטה עד כמה הספיק להתקרר.
פתאום הכתה בה ההבנה ,עד כמה מועט הזמן העומד לרשותה .היה
לה כך הרבה מה לומר לפני שיתקרר לגמרי.
"תראה ,אני צריכה לשאול אותך משהו".
"מה? מה העניין?"
"יש משהו ...משהו שאתה רוצה לתת לי?"
לבה של קוטאקה החל לטוס .פוסאגי כתב את המכתב לפני פרוץ
מחלתו ,אולי זה כן מכתב אהבה .לחלוטין בלתי אפשרי ...היא אמרה
לעצמה .אבל אם כן ...רצונה לקרוא אותו שילח כל רסן עכשיו ,כפועל
יוצא של הוודאות שכל כמה שתנסה ,ההווה לא ישתנה.
"מה?"
90
