Page 106 - 9322
P. 106
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
קלאנג־דונג
עם צלצול הפעמון העיפה הילדה מבט על השעון באמצע הקיר.
השעון האמצעי היה היחיד שדייק .שני האחרים פיגרו או מיהרו .היא
ודאי ידעה זאת .עיניה היו קבועות בכניסה.
כעבור רגע נכנסה קיי לבית הקפה.
"תודה לך קאזו ,יקירתי ",היא אמרה כשנכנסה .היא לבשה
שמלה כחולה ונעלה סנדלי רצועות והשיבה על עצמה אוויר
בכובע קש .היא אמנם יצאה עם קאזו ,אבל אם לשפוט על פי שקית
הקניות שהחזיקה ,ודאי קפצה לחנות סמוכה לפני שנכנסה לבית
הקפה .קיי היתה מטבעה אדם נטול דאגות .תמיד מקסימה ולעולם
לא ביישנית ,היא חשה בנוח גם בקרב המאיימים שבלקוחות;
היא היתה חברותית ופתוחה גם כשתיקשרה עם אדם זר שלא דיבר
יפנית.
כשהבחינה בילדה הישובה על הכיסא ההוא ,אמרה" ,שלום ,ברוכה
הבאה ",וחיוך רחב נח על פניה .חיוכה קרן אף יותר מן הרגיל ,וגם
נימת קולה היתה מעט גבוהה יותר.
הילדה הזדקפה על כיסאה והרכינה קלות את ראשה ,מבלי להסיר
את עיניה מקיי.
קיי הגיבה בחיוך נוסף וטופפה לעבר החדר האחורי.
"אז איך היה?" שאל נאגארה את קיי.
בהתחשב במקום שממנו חזרה זה עתה ,היה רק דבר אפשרי אחד
שביקש לדעת .קיי ליטפה את בטנה השטוחה־עדיין ,סימנה לו "וי"
באצבעותיה וחייכה.
"אה .יופי ",הוא אמר.
הוא צימצם את עיניו עוד יותר והינהן שני הנהונים מהירים .כאשר
נמלא שמחה ,מצא את עצמו נטול יכולת להביע את שמחתו בפתיח ּות.
קיי ,שהכירה אותו היטב ,הביטה בתגובתו בסיפוק.
הילדה הישובה על הכיסא ההוא צפתה בחום בחילופי הדברים.
106
