Page 109 - 9322
P. 109
לפני שהקפה יתקרר
האישה בשמלה קראה את ספר ּה כהרגלה כאילו לא קרה דבר.
אך כשהבחינה במגש ,הדפה אותו בידה הימנית כאומרת :סלקו אותו
מכאן!
קיי ניגשה ל ַפנות את המגש .נאגארה לקח אותו ממנה בהטיית
ראש ונבלע במטבח.
"מעניין מי זאת היתה ",מילמלה קיי .היא לקחה את שקית הקניות
וכובע הקש בחזרה מקאזו ונכנסה לחדר האחורי.
קאזו המשיכה לבהות בכיסא ההוא שהאישה בשמלה ישבה עליו
עכשיו .ממבטה ניכר שמשהו מטריד אותה.
זאת היתה הפעם הראשונה שלקוח מהעתיד בא לפגוש את
נאגארה ,קיי או קאזו .נראה כי מעולם לא היתה סיבה טובה לכך,
שמישהו ירצה לחזור אחורה בזמן כדי לראות את אחד מעובדי בית
הקפה שנמצאו בו תמיד.
והנה הגיעה ילדה מן העתיד לפגוש את קיי.
קאזו לא חקרה או לחצה על איש לגלות מדוע בא לבקר מן העתיד.
גם אם היה ,נניח ,איזה רוצח שחזר לאחור בזמן ,היתה לה סיבה טובה
לא לנבור בכך :הכלל היה ,שכל כמה שאדם ינסה לארגן מחדש את
העבר ,ההווה לא ישתנה .הכלל הזה היה בלתי ניתן להפרה .תמיד
עתידה להתפתח איזו שורה של מאורעות אקראיים ,שאיכשהו ימנעו
מן ההווה להשתנות .אם ,למשל ,היה מגיע אקדוחן מן העתיד ויורה
בלקוח ופוצע אותו פצעי מוות — כל עוד הלקוח חי בעתיד ,הוא לא
היה יכול למות ,גם אם חטף כדור בלב.
זה היה הכלל.
קאזו או כל אדם אחר היה מזמין אמבולנס .האמבולנס היה יוצא
לבית הקפה .האמבולנס לא היה נתקע בתנועה .האמבולנס היה נוסע
ממו ֵקד השילוח לבית הקפה ונושא את הפצוע מבית הקפה לבית
החולים בנתיב הקצר ביותר ובמהירות המרבית .סגל בית החולים היה
בוחן את הפצוע ואולי אומר" ,נראה שלא נוכל להציל אותו ".אפילו
אז היה מתברר שאיזה מנתח בעל שם עולמי הזדמן במקרה לבית
109
