Page 143 - 9322

‫לפני שהקפה יתקרר‬

‫מן הרגשות האלה לא מצא את דרכו למילים‪ .‬היא מעולם לא הבינה‪...‬‬
‫אך מה עליה לומר? ומה רצתה לומר?‬

‫קומי הביטה בה בטוב לב‪ .‬גם אם לא נאמר דבר‪ ,‬היא עדיין המתינה‬
‫שתדבר — היא הבינה שיש משהו שהיא רוצה לומר‪.‬‬

‫באיזה טוב־לב את מביטה בי אחרי שנהגתי בך בצורה איומה‬
‫כל כך במשך זמן רב כל כך‪ .‬נא ַחזת ברגשות הטובים האלה בעודך‬
‫ממתינה לי זמן רב כל כך‪ .‬תמיד ייחלת שנוכל לעבוד יחד בפונדק‪.‬‬

‫מעולם לא ויתרת‪ .‬אבל אני‪...‬‬
‫מקץ שתיקה ארוכה‪ ,‬אבודה ברגשותיה‪ ,‬הצליחה היראיי למלמל‬

‫רק שתי מילים‪" .‬תודה לך‪".‬‬
‫היא לא ידעה אם יש בכוחו של צירוף המילים הבודד הזה להכיל‬
‫את כל רגשותיה‪ ,‬או אם הוא מעביר את המסר‪ ,‬כיצד היא מרגישה‪.‬‬
‫אבל כל פיסה מישותה באותו הרגע היתה טמונה בשתי המילים הללו‪.‬‬
‫קומי נראתה לרגע אובדת עצות‪ ,‬אבל אחר כך ענתה בחיוך רחב‪.‬‬

‫"כן‪ ,‬את בלי ספק מתנהגת מוזר היום‪".‬‬

‫"כן‪ ,‬מן הסתם‪ ",‬אמרה היראיי וסחטה את כוחותיה האחרונים להפיק‬
‫מעצמה את החיוך הכי רחב וטוב שלה‪ .‬קומי‪ ,‬מאושרת בעליל‪ ,‬משכה‬

‫בכתפיה והסתובבה בדרכה לשירותים‪.‬‬
‫היראיי הביטה בה מתרחקת‪ .‬דמעות נקוו בעיניה‪ .‬היא הרגישה‬
‫שאינה יכולה עוד לעצור את זרימתן‪ .‬אף על פי כן היא לא מיצמצה‪.‬‬
‫היא קבעה את מבטה בגבה של קומי‪ ,‬הביטה בה עד שנעלמה‪ .‬ברגע‬
‫שיצאה מטווח ראייה‪ ,‬היא שמטה את ראשה‪ ,‬ודמעותיה שטפו וניתכו‬
‫על השולחן כטיפות גשם‪ .‬תחושת יגון גאתה מעומק לבה‪ .‬היא רצתה‬

‫לזעוק וליילל‪ ,‬אבל לא היתה מסוגלת‪.‬‬
‫אילו צעקה‪ ,‬קומי היתה שומעת אותה‪ .‬היא כיסתה בייאוש על פיה‬
‫לעצור בעצמה מלקרוא בשם אחותה‪ ,‬ובכתפיים רועדות עימעמה את‬

‫‪143‬‬