Page 142 - 9322
P. 142
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
אותה :הסיבה היתה החלום שלה לנהל את הפונדק יחד עם היראיי.
החלום לא השתנה ,גם לא אחותה הקטנה שישבה מולה כשדמעות
שמחה זולגות על פניה .אחותה הקטנה קומי ,שאהבה את אחותה
הגדולה בכל לבה ,חזרה שוב ושוב לשכנע אותה לחזור למשפחה ,לא
ויתרה מעולם .בשעה שהוריה נישלו את היראיי ,קומי נאחזה באמונה
שאחותה תחזור הביתה .כמה מתוקה עוד היתה אחותה הקטנה .תמיד
הילדה הקטנה ,תמיד נשרכת אחריה" .אחות גדולה! אחות גדולה!"
היראיי נמלאה אהבה רבה מאי־פעם כלפי קומי.
אבל האחות הקטנה שאהבה כל כך איננה עכשיו.
תחושת החרטה של היראיי התעצמה .אל תמותי לי! אני לא רוצה
שתמותי!
"ק ּו־ק ּומי ".היראיי קראה בשמה חרש ,כאילו התמלט מפיה .אפילו
המאמץ עצמו היה עקר ,היא רצתה לעצור את מותה של קומי .אבל
נדמה שקומי לא שמעה אותה.
"חכי רגע .אני צריכה ללכת לשירותים .אני מוכרחה לתקן את
האיפור ",אמרה קומי וקמה מכיסאה והתרחקה.
"קומי!" צעקה אליה היראיי.
מששמעה את שמה נצעק כך ,עצרה במקומה" .מה?" היא שאלה
במבט מבוהל.
היראיי לא ידעה מה לומר .שום דבר שתגיד לא ישנה את ההווה.
"אה .שום דבר .מצטערת".
ברור שלא שום דבר .אל תלכי! אל תמותי! אני מצטערת! אנא
סלחי לי! אם לא היית באה לפגוש אותי ,לא היית מתה!
היו כל כך הרבה דברים שרצתה להגיד ,ולהתנצל עליהם :עזיבתה
האנוכית את הבית ,הציפייה שקומי תטפל בהוריהן ,העובדה שזרקה
עליה את תפקיד היורשת .לא זו בלבד שלא טרחה לחשוב כמה קשה
הדבר למשפחתה ,מעולם לא שיערה בנפשה מה מוביל את קומי ל ַפנות
זמן בלוח המטלות העמוס שלה ולבוא להיפגש איתה .אני רואה עכשיו
איך סבלת בשל כך שהייתי אחותך הגדולה .אני מצטערת .אבל דבר
142
