Page 137 - 9322
P. 137
לפני שהקפה יתקרר
קומי ,קול שחשבה שלעולם לא תשמע שוב .היא פקחה לאיטה את
עיניה וראתה את אחותה מחזירה לה מבט מהכניסה.
" ַהיי לך "...היראיי הרימה את ידה ,נופפה וחייכה חיוך רחב ככל
יכולתה .ההבעה המתוחה שעטתה קודם לכן נעלמה .אבל בחיקה,
קפוץ בידה השמאלית ,נח המכתב .קומי לטשה בה עיניים.
היראיי יכלה להבין את הבלבול שלה .עד עכשיו בכל פעם
שהיראיי ראתה אותה ,היא לא עשתה שום ניסיון להסתיר את
מבוכתה .על פי רוב אימצה לעצמה טון צונן כדי להעביר את המסר,
שהיא רק רוצה שקומי תזדרז לקום וללכת .אבל הפעם היתה שונה.
היא ממש הסתכלה על קומי וזיכתה אותה בחיוך מאיר עיניים .אם
על פי רוב מיאנה ליצור קשר עין ,עכשיו הישירה מבטה אליה ,ורק
אליה.
"וואו ...זה מוזר .מה קרה לך היום?"
"מה זאת אומרת?"
"כאילו ,כל השנים האלה ,אף פעם לא היה קל למצוא אותך".
"נראה לך?"
"ועוד איך!"
"אוי ,קומי ,אני מצטערת על זה ",אמרה היראיי ומשכה בכתפיה.
קומי התקרבה אליה לאיטה ,כאילו היא מתחילה להרגיש יותר
בנוח עם השינוי הפתאומי שחל באחותה.
"אממ .אני יכולה להזמין ,בבקשה? הייתי רוצה קפה ,איזה טוסט
ואחר כך אורז בקארי וגלידה?" היא קראה אל קיי ,שעמדה מאחורי
הבר.
"אני כבר מכינה לך ",אמרה קיי והעיפה מבט חטוף בהיראיי.
משזיהתה את היראיי שהכירה ,נראתה נינוחה יותר ונבלעה בתוך
המטבח.
"אני יכולה לשבת פה?" שאלה קומי את היראיי בהיסוס ומשכה
את הכיסא.
"בטח ",ענתה היראיי בחיוך.
137
