Page 141 - 9322
P. 141
לפני שהקפה יתקרר
"זה היה החלום שלי מאז ומעולם ",מילמלה קומי והשפילה את
עיניה ,ודמעותיה זלגו על השולחן.
לבה של היראיי דפק בפראות .לקומי באמת היו חלומות משלה.
גם היא רצתה לעשות משהו .אנוכיותה של היראיי גזלה את החלום
ממנה — חלום שראוי לבכות בגללו.
היא חשבה שעליה לדעת בדיוק מה שללה ממנה.
"איזה חלום?" היא שאלה את קומי.
קומי נשאה אליה עיניים אדומות בוכיות ונשמה נשימה עמוקה.
"לנהל את הפונדק יחד .איתך ",היא ענתה .על פניה הפציע חיוך רחב.
היראיי לא ראתה מימיה חיוך מאושר ונלהב כזה על פניה של
קומי.
היא נזכרה בדברים שאמרה לקיי ביום הזה בעבר.
"היא נוטרת לי טינה".
"היא לא רצתה שהפונדק יעבור אליה".
"שוב ושוב אני אומרת לה שאני לא רוצה לבוא הביתה .אבל היא
לא מפסיקה לבקש ממני שוב ושוב ושוב .להגיד שהיא עקשנית תהיה
לשון המעטה".
"אני לא רוצה לראות את זה"...
"אני רואה את זה כתוב לה על הפנים .בגלל מה שעשיתי ,היא
הולכת להיות עכשיו בעלת פונדק שהיא לא רוצה לנהל .היא רוצה
שאני אחזור הביתה כדי שהיא תוכל לצאת לחופשי".
"זאת פשוט תחושה שהיא לוחצת עלי".
"תזרקי אותו!"
"אני יכולה לדמיין מה כתוב בו ...באמת קשה לי לבד .בבקשה
תבואי הביתה .יהיה בסדר ,את תלמדי תוך כדי עבודה "...היראיי
אמרה את כל הדברים האלה .אבל היא טעתה .קומי לא נטרה לה
טינה .גם המחשבה שקומי לא רצתה לרשת את הפונדק לא היתה
נכונה .הסיבה שהיא לא ויתרה על הניסיון לשכנע את היראיי לחזור
היא שזה היה חלומה .לא כי ביקשה חירות לעצמה ולא כי האשימה
141
