Page 139 - 9322
P. 139
לפני שהקפה יתקרר
"לא ...שום דבר מהסוג הזה ",אמרה היראיי בנימה טבעית ככל
יכולתה.
המבוכה והדאגה שניכרו על פניה של קומי עוררו בהיראיי את
התחושה שהיא זו שחיה את שעותיה האחרונות ,כמו מישהי בדרמה
טלוויזיונית רגשנית שמבקשת לכפר פתאום על חטאיה נוכח המוות.
היא הרגישה שעיניה מאדימות לאור האירוניה האכזרית .היא איננה
זאת שעתידה למות .הרגש הציף אותה .לא היה ביכולתה לשמור עוד
על קשר עין ,והיא השפילה את מבטה.
"בבקשה "...קיי הופיעה עם הקפה בדיוק בזמן .היראיי מיהרה
להרים שוב את מבטה.
"תודה ",אמרה קומי והינהנה בנימוס.
"על לא דבר ".קיי הניחה את הקפה על השולחן ,קדה קידה קלה
וחזרה למקומה מאחורי הבר.
שטף השיחה נקטע .היראיי לא מצאה את המילים .מרגע שקומי
הופיעה בבית הקפה ,היראיי רצתה לחבק אותה חזק ולצעוק" ,אל
תמותי!" עצם המאמץ לא לומר זאת העסיק אותה מאוד.
כשההפוגה בשיחה התארכה ,קומי גילתה סימני אי־נוחות .היא
התנועעה בעצבנות .היא קיפלה את פנקס הכתיבה שהחזיקה על
ברכיה והעיפה מבטים שוב ושוב בשעון הקיר המתקתק .היראיי
הסיקה מהתנהגותה מה היא חושבת.
קומי ניסתה לברור את המילים .היא השפילה מבט ושיננה בראשה
את מה שביקשה לומר .מובן שהבקשה כשלעצמה היתה פשוטה —
בואי הביתה ,בבקשה .אבל הניסוח המפורש הצריך מאמץ רב.
היה קשה כל כך לומר את המילים ,מפני שבכל פעם שהעלתה
את הנושא במהלך השנים האחרונות ,היראיי פשוט סירבה חד וחלק,
וככל שהוסיפה לדחות אותה ולסרב לה ,סירובה הלך ונעשה צונן
יותר .קומי לא ויתרה ,גם אחרי סירובים חוזרים ונשנים מצד אחותה,
אך מעולם לא התרגלה לשמוע את הלא .בכל פעם ששמעה אותו ,הוא
הכאיב לה — והעציב אותה.
139
