Page 135 - 9322
P. 135
לפני שהקפה יתקרר
שיש לך חיבור איתו ,וש ִהפקדת בידו את רגשותייך ,קשה לשקר מבלי
שהדבר יתגלה .האמת פשוט רוצה לצוף החוצה .זה נכון במיוחד
כשאת מנסה להסתיר את עצבותך או פגיעותך .הרבה יותר קל להסתיר
עצב מ ָזר ,או מאדם שאינך בוטחת בו .היראיי ראתה בקיי אשת סוד
שהיא יכולה לחלוק עמה הכול .הכבידה הרגשית היתה עזה .קיי תהיה
מסוגלת לקבל כל דבר — לסלוח על כל דבר — שהיראיי תציף .מילה
אחת מקיי תחתוך את מיתרי המתח שהשתרגו בה.
באותו הרגע די היה שקיי תגיד מילה טובה אחת נוספת ,והאמת
היתה פורצת ממנה בגעש .קיי הביטה בה בדאגה .היראיי ראתה זאת,
אפילו בלי להסתכל ,ולכן ניסתה בכל מאודה להימנע מלהביט בה.
קיי יצאה מאחורי הבר ,מוטרדת מסירובה של היראיי להביט בה.
קלאנג־דונג
בדיוק אז צילצל הפעמון.
"שלום ,ברוכים הבאים!" אמרה קיי ונעצרה בעודה קוראת
אוטומטית לעבר הכניסה.
אבל היראיי ידעה שזאת קומי .מחוגי שעון הקיר האמצעי הורו
שלוש ,והיראיי ידעה שהשעון האמצעי הוא היחיד מהשלושה שמורה
את הזמן הנכון .זאת השעה שבה קומי באה לבית הקפה שלושה ימים
קודם לכן.
באותו יום נאלצה היראיי להסתתר מאחורי הבר .מבנה בית הקפה
— הממוקם במרתף ,ולו כניסה אחת בלבד — לא הותיר לה ברירה
אחרת .הדרך היחידה פנימה או החוצה היתה דרך המדרגות שהוליכו
לרחוב .היראיי תמיד הופיעה בבית הקפה אחרי שעת ארוחת הצהריים.
היא היתה מזמינה קפה ,מפטפטת עם קיי וממשיכה לעבודתה .באותו
יום היא קמה מכיסאה ותיכננה לפתוח את הבר מוקדם .היא זכרה
שהביטה בשעון האמצעי כדי לבדוק מה השעה :בדיוק שלוש .קצת
מוקדם ,אבל אולי היא תנסה להכין כמה מנות קלות לשם שינוי .היא
135
