Page 133 - 9322
P. 133
לפני שהקפה יתקרר
פגשה מימיה אישה חסרת מעצורים אחרת ,שעושה את הדברים בקצב
שלה ,כפי שהיא עצמה עשתה תמיד .האישה מצאה חן בעיניה מיד.
תתעלמי ,הם יבואו בריצה ,זה היה המוטו של היראיי.
מאותו הרגע ואילך החלה היראיי לבקר ב"פוניקולי פוניקולה"
מדי יום ביומו .במהלך החורף נודע לה שבית הקפה מסוגל להחזיר
אותך לאחור בזמן .היה מוזר בעיניה שהאישה בשמלה תמיד יושבת
בשרוולים קצרים .כששאלה" ,לא נראה לך שקר לה?" קיי הסבירה
על האישה בשמלה ,ועל כך שאפשר לחזור אחורה ל ָעבר אם יושבים
על הכיסא ההוא.
היראיי ענתה" ,מה את אומרת?" אף על פי שהתקשתה להאמין.
אבל מאחר שלא חשבה שקיי תשקר לה כך ,היא הניחה לעניין לעת
עתה .כחצי שנה לאחר מכן החלה להתפשט האגדה האורבנית סביב
בית הקפה ,והפופולריות שלו גדלה.
אבל גם לאחר שנודע להיראיי על ה ֲחזרה אחורה בזמן ,אפילו
פעם אחת היא לא שקלה לעשות זאת בעצמה .היא חיה חיים במסלול
המהיר ובלי שום חרטות .ומה בכלל הטעם ,חשבה ,אם הכללים
קובעים שכל כמה שתנסי ,לא תוכלי לשנות את ההווה?
כך לפחות היה ,עד שקומי נהרגה בתאונת דרכים.
בתוך כל הריצוד הזה שמעה פתאום היראיי שקוראים בשמה .לשמע
הקול המוכר הזה היא פקחה עיניים בטלטלה .היא הסתכלה לעבר
הקול וראתה את קיי עומדת ,לבושה סינר אדום־כיין .עיניה הגדולות
העגולות הסגירו שהיא מופתעת לראות את היראיי .פוסאגי ישב בבית
הקפה ,בשולחן הסמוך לכניסה .זאת בדיוק הסצנה שהיראיי זכרה.
היא חזרה אל היום ההוא — היום שקומי עדיין היתה בחיים.
היא הרגישה את לבה מאיץ .היה עליה להירגע .המתח היה כמו
מיתרים שנמתחים רחוק ככל יכולתם בעודה נאבקת לשמור על מצבה
133
