Page 136 - 9322
P. 136
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
סיימה לשלם על הקפה ובדיוק עמדה לצאת .למעשה ,ידה כבר היתה
מונחת על ידית הדלת ,כששמעה את קולה של קומי מראש המדרגות.
קומי ירדה תוך כדי שיחה עם מישהו בטלפון .היראיי המבוהלת
חזרה על עקבותיה אל תוך בית הקפה ורצה להסתתר מאחורי הבר.
קלאנג־דונג ,צילצל הפעמון .היראיי הספיקה בחטף לראות את קומי
נכנסת שעה שהתכופפה להסתתר .זה היה הסיפור על כך שלא פגשה
את אחותה שלושה ימים קודם לכן.
עכשיו ישבה היראיי על הכיסא ההוא וחיכתה שקומי תיכנס .היא
קלטה שאין ביכולתה לדמיין אילו בגדים תלבש .כבר שנים שלא
ראתה את פניה כמו שצריך; למעשה ,היא לא הצליחה להיזכר בפעם
האחרונה שראתה אותן .פתאום היא הבינה באיזו מידה של עקביות
התחמקה מביקורי אחותה .החזה שלה נמלא חרטה .הכאב התעצם
כשנזכרה בטקטיקות הש ֵפלות שנקטה כדי להימנע מהפגישה.
אבל ברגע ההוא ובמקום ההוא היא לא היתה יכולה להרשות
לעצמה לבכות .מימיה לא בכתה מול אחותה .המשמעות היתה שקומי
תחשוב שזה לא נורמלי ,אם פתאום תפרוץ מולה בבכי עכשיו .היא
תרצה לדעת אם קרה משהו .והיראיי חשבה שאם תיקלע למצב הזה,
היא תקרוס .על אף הידיעה שההווה לא ישתנה ,היא בכל זאת תגיד,
"תהיה לך תאונת דרכים ,סעי הביתה ברכבת!" או "אל תיסעי הביתה
היום!" אבל זה הדבר הנורא ביותר שתוכל להגיד .היא תמצא את
עצמה מבשרת המוות ותסעיר את רוחה של קומי מעבר לכל דמיון.
עליה להימנע מהתרחשות כזאת בכל מחיר .הדבר האחרון שרצתה
לעשות הוא לגרום לה סבל נוסף .היא נשמה נשימה עמוקה בניסיון
להרגיע את רגשותיה הכבדים.
"אחות גדולה?"
היראיי שמעה את הקול ,ולבה החמיץ פעימה .זה היה קולה של
136
