Page 140 - 9322
P. 140
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
כשהיראיי חשבה כמה קשה היה ודאי לקומי ,שנאלצה להרגיש כך
שוב ושוב ,המתח בחז ּה כמעט הגיע לנקודת שבירה והתפצח .זמן רב
כל כך היה על קומי לשאת את הרגשות האלה .באותו הרגע דימתה
קומי לעצמה שהיראיי תסרב לה שוב ,ומטבע הדברים הרגישה אבודה.
בכל פעם מחדש נאבקה בעקשנות לאזור אומץ .אך היא מעולם לא
ויתרה ,מעולם לא .היא הרימה את עיניה והישירה מבט אל קומי,
שנשמה נשימה קצרה ועמדה לדבר.
"בסדר ,לא אכפת לי לבוא הביתה ",ענתה היראיי .טכנית ,זאת לא
היתה תשובה ,כי קומי עדיין לא אמרה דבר .אבל היראיי ידעה היטב
מה היא עומדת לשאול ,ולכן ענתה על מה שציפתה שתגיד" :אני
רוצה שתבואי הביתה!"
פניה של קומי הסגירו את בלבולה ,כאילו לא הבינה את פשר
דבריה של היראיי" .מה?"
היראי ענתה בעדינות ובבהירות" .בסדר ...לא אכפת לי לחזור
הביתה ל'טאקאקורה'".
פניה של קומי הוסיפו לשדר אי־אמון" .באמת?"
"אבל את יודעת שאני לא יכולה להועיל הרבה ,נכון?" אמרה
היראיי דרך התנצלות.
"זה בסדר .אין בעיה! תוכלי ללמוד תוך כדי עבודה .אבא ואמא
ישמחו כל כך ,אני בטוחה!"
"באמת?"
"בטח שכן!" ענתה קומי והינהנה עמוקות .פניה האדימו ,והיא
פרצה בבכי.
"מה העניין?"
הפעם היה תורה של היראיי להיבהל .היא ידעה את הסיבה
לדמעותיה של קומי :אם היראיי תחזור ל"טאקאקורה" ,היא עצמה
תזכה מחדש בחירותה .מאמציה העיקשים כל השנים לשכנע את
היראיי נשאו פרי .לא פלא שהיא שמחה .אבל היראיי לא תיארה
לעצמה שהדבר יוביל לבכי שכזה.
140
