Page 145 - 9322
P. 145
לפני שהקפה יתקרר
אם אשתה את הקפה הזה עכשיו ,לעולם לא אראה את אחותי עוד.
גם אם הצלחתי להעלות בה חיוך בסוף ,זה לעולם לא יקרה שוב .אך
היא ידעה שלא תהיה מסוגלת לשתות את הקפה כשפניה של קומי
מולה.
"היראיי!"
"אני לא יכולה לשתות את זה!"
קיי ראתה את מצוקתה של היראיי .היא נשכה את שפתה והרצינה.
"הרגע הבטחת "...היא אמרה בקול רועד" .הרגע הבטחת לאחותך,
לא? שתחזרי לפונדק".
חיוכה המאושר של קומי היה צרוב על ְּפנים עפעפיה העצומים.
"אמרת שתבואי לנהל אותו איתה".
היראיי דימתה לעצמה שקומי בחיים .הן עבדו יחד בשמחה
בפונדק.
צליל הטלפון ההוא מוקדם בבוקר הידהד בראשה" .אבל היא"...
תמונתה של קומי ,שוכבת כמו י ֵשנה ,הבזיקה לנגד עיניה .קומי
איננה.
מה תעשה לכשתשוב אל ההווה? לבה כמו איבד כל רצון לחזור .גם
קיי בכתה עכשיו ,אבל היראיי מעולם לא שמעה נחישות כזאת בקולה.
"זה אומר שאת מוכרחה לחזור .זה חשוב עכשיו עוד יותר מתמיד".
איך בדיוק?
"כמה אומללה תהיה אחותך ,אם היא תדע שההבטחה שלך תקפה
רק להיום? זה יהרוס אותה ,לא?"
כן! קיי צודקת .קומי אמרה שהחלום שלה היה לעבוד איתי,
ואני הבטחתי לה .זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את קומי
שמחה כל כך .אני לא יכולה להתנהג כאילו הפנים המחייכות האלה
לא קרו .אני לא יכולה לאכזב אותה שוב .אני מוכרחה לחזור להווה
ול"טאקאקורה" .גם אם קומי מתה ,הבטחתי לה כשהיתה בחיים .אני
מוכרחה לדאוג לכך שאושרה לא יהיה חסר שחר.
היראיי אחזה בספל .אבל...
145
