Page 134 - 9322
P. 134
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
השברירי .היא דימתה לעצמה את עיניה מאדימות ומתנפחות מדמעות
ואת עצמה משתנקת .לא כך רצתה להיראות כשתפגוש את קומי ,כלל
וכלל לא .היא הניחה יד על לבה ושאפה אוויר עמוקות ובאיטיות כדי
להתעשת.
"שלום "...היא בירכה את קיי.
קיי נראתה מופתעת מכך שמישהי לבשה צורה פתאום על הכיסא
ההוא .היא נראתה מבוהלת ומסוקרנת בעת ובעונה אחת ,ופנתה אל
היראיי כאילו לראשונה בחייה זכתה לביקור כזה.
"מה ...באת מהעתיד?"
"כן".
"באמת? אבל למה?"
לקיי ש ּב ָע ָבר לא היה מושג מה עתיד לקרות .זאת היתה שאלה
ישירה שנשאלה בתמימות.
"אה ,רק באתי לראות את אחותי ".היראיי לא היתה ב ֶעמדה לשקר.
היא הידקה את אחיזתה במכתב שעל ברכיה.
"זאת שתמיד באה לשכנע אותך לחזור הביתה?"
"זאת האחת".
"זה בהחלט שינוי! את לא מנסה להתחמק ממנה בדרך כלל?"
"לא היום ...היום אני הולכת לפגוש אותה".
היראיי עשתה כמיטב יכולתה לענות בעליצות .היא התכוונה
לצחוק ,אבל עיניה לא צחקו .היא לא היתה מסוגלת להפיק מעצמה
ולו נצנוץ .היא גם לא ידעה לאן להישיר את מבטה .אם קיי תביט בה
כמו שצריך ,היא תראה עליה מיד .כבר עכשיו היא ידעה שקיי יכולה
להרגיש שמשהו לא כשורה.
"משהו קרה?" שאלה קיי בלחישה.
זמן־מה לא היה ביכולתה לומר דבר .אחר כך היא אמרה בנימה
משכנעת" ,לא ,שום דבר .שום דבר".
מים זורמים ממקומות גבוהים למקומות נמוכים .זה טבעה של
כבידה .נראה שגם רגשות פועלים בהתאם לכבידה .בנוכחות אדם
134
