Page 152 - 9322
P. 152
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
"דרך אגב ",אמרה קוטאקה כשהחזירה את הטלפון לקאזו .היא
הסתובבה ושיגרה מבט שואל לעבר מקום ישיבתה של האישה
בשמלה" .מה היא עושה שם?" מושא המבט לא היה האישה בשמלה,
אלא פ ּומיק ֹו ִקי ֹוקאווה ,שישבה על הכיסא מולה .פומיקו היא שחזרה
אחורה לעבר בבית הקפה באביב ההוא .בדרך כלל היתה מופת של
אישה עובדת ,אבל היום היה ודאי היום החופשי שלה ,שכן היא היתה
לבושה בפשטות בחולצת טריקו שחורה עם שרוולי שלושת־רבעי
וטייטס לבנים .לרגליה נעלה סנדלי חבל.
פומיקו לא גילתה שום עניין באימייל מהיראיי .תחת זאת היא
ישבה ובהתה בפני האישה בשמלה .מה בדיוק רצתה — נותר בגדר
תעלומה .גם לקאזו לא היה מושג.
"גם אני תוהה ",הוא כל שקאזו היתה מסוגלת לענות.
מאז האביב פומיקו חזרה וביקרה בבית הקפה מעת לעת .במקרים
האלה היתה יושבת ומביטה באישה בשמלה .עכשיו היא הסתכלה
פתאום על קאזו" .אממ ,סליחה ",היא אמרה.
"כן?"
"יש משהו שמטריד אותי כבר זמן־מה".
"מה העניין?"
"כל העסק הזה ,עם הנסיעה בזמן .אפשר לבקר גם בעתיד?"
"בעתיד?"
"כן ,בעתיד".
סקרנותה של קוטאקה ניצתה בה למשמע שאלתה של פומיקו.
"כן ,גם אותי זה מעניין".
"אני יודעת ,נכון?!" הסכימה פומיקו.
"גם נסיעה אחורה לעבר וגם נסיעה קדימה לעתיד מצריכות
יכולת לנסוע בזמן .אז חשבתי שאולי זה אפשרי?" המשיכה
פומיקו.
קוטאקה הינהנה בהסכמה.
"אז זה אפשרי?" שאלה פומיקו בעיניים מלאות ציפייה וסקרנות.
152
