Page 155 - 9322
P. 155
לפני שהקפה יתקרר
יכולה לשנות את ההווה .הנסיעה לעתיד היא פשוט בזבוז זמן .כמה
נוח .אני יכולה להבין מדוע תיארו את הנסיעה בזמן בכתבה במגזין
ההוא כ"חסרת טעם".
אבל היא לא עמדה לחמוק ממבוכה בקלות כזאת.
נאגארה צימצם את עיניו עוד יותר ,כתוהה על קנקנה.
"מה רצית לעשות? לוודא שאתם נשואים?" הוא הקניט.
"שום דבר כזה!"
"הא! ידעתי".
"לא! אמרתי לך שזה לא העניין! ...אחח!"
ככל שהתעקשה להכחיש ,כך נדמה שהיא חופרת לעצמה בור
עמוק יותר.
אך לצערה הרב ,לא היה ביכולתה לנסוע לעתיד בכל מקרה .היה
כלל מעצבן אחד נוסף שמנע את ההתרחשות :מי שכבר ישב על
הכיסא כדי לנסוע בזמן ,אינו יכול לעשות זאת שוב .כל אדם זוכה
להזדמנות אחת בלבד.
אבל קאזו הביטה בפומיקו המפטפטת בעליזות ,וחשבה שיהיה קל
יותר לא לספר לה עליו .לא מתוך התחשבות בפומיקו ,אלא משום
שהיתה תובעת הסבר הגיוני לכלל מעין זה.
פשוט לא בא לי להתעסק בזה ,חשבה קאזו לעצמה.
קלאנג־דונג
פוסאגי נכנס .לבוש חולצת פולו כחולה ,מכנסיים בצבע חום־בז'
וסנדלי ֶס ָטה מסורתיים .תיק השתלשל מכתפו .זה היה היום החם
ביותר בשנה .בידו החזיק לא ממחטה ,אלא מגבת לבנה קטנה שבה
ניגב את הזיעה.
"פוסאגי!" קרא נאגארה בשמו במקום דרכו הרגילה לקדם את פני
הלקוחות בשלום! ברוכים הבאים!
פוסאגי נראה תחילה מבולבל במקצת ,אך אז ענה בהנהון קל וניגש
155
