Page 159 - 9322
P. 159
לפני שהקפה יתקרר
הספר ולאשפז אותה לטיפולים .בבית החולים ,למעשה ,היא פגשה
את נאגארה.
היא היתה בת שבע־עשרה ,בשנתה השנייה בתיכון .בשהותה בבית
החולים היתה רתוקה למיטה ,ולכן הפיקה הנאה מן השיחות שניהלה
עם מבקריה ועם האחיות שנכנסו לחדרה .היא גם נהנתה לבהות
בעולם שבחוץ מעבר לחלונה .יום אחד בזמן שהביטה מבעד לחלון,
ראתה בחצר בית החולים גבר עטוף תחבושות מכף רגל ועד ראש.
היא לא היתה מסוגלת להסיר ממנו את עיניה .לא זו בלבד שהיה
עטוף כולו בתחבושות ,הוא גם היה כל כך הרבה יותר גדול מכל שאר
האנשים .אם עברה על פניו נערה ,היא נראתה זעירה לעומתו .אולי
היה גס רוח מצדה לעשות זאת ,אבל היא כינתה אותו איש המומיה
והיתה מסוגלת להביט בו יום תמים בלי להשתעמם.
אחות סיפרה לה שאיש המומיה מאושפז אחרי תאונת דרכים .הוא
חצה את הכביש בצומת כשאירעה תאונה קלה בין מכונית למשאית
ממש לנגד עיניו .למזלו הוא חמק מההתנגשות עצמה ,אבל דופן
המשאית גררה אותו לאורך כעשרים מטרים והטילה אותו לתוך חלון
ראווה .התאונה עצמה לא היתה רצינית ,ונוסעי המכונית לא נפצעו.
אבל המשאית עלתה על שפת המדרכה והתהפכה .אף עובר אורח
אחר לא נפגע .אילו קרה הדבר לאדם בעל מבנה גוף נורמלי ,ייתכן
שזה היה נגמר במוות מהיר ,אבל האיש הגדול מיהר לקום כאילו לא
קרה דבר .כמובן ,זה היה רחוק מן האמת ,שכן הוא היה מגואל בדם
ופצוע כולו .אבל למרות מצבו הוא ָּכשל אל המשאית ההפוכה וקרא,
"אתה בסדר?" דלק נזל מהמשאית .הנהג היה מחוסר הכרה .האיש
הגדול שלף את הנהג מתוך המשאית ,ובעודו נושא אותו באגביות
על כתפו קרא אל אחד הצופים שנאספו בזירה" ,תזמין אמבולנס!"
כשהאמבולנס הגיע ,הוא לקח איתו גם את האיש הגדול .הוא דימם
קשות מכל החתכים והשריטות ,אבל לא שבר שום עצם.
קיי שמעה את סיפור הרקע של איש המומיה ,וסקרנותה גברה
עוד יותר .לא עבר זמן רב עד שהסקרנות צמחה והיתה להתאהבות
159
