Page 59 - 9322
P. 59

‫לפני שהקפה יתקרר‬

‫"אה‪ .‬תראי‪ ,‬אם אני מכירה את אחותך‪ "...‬קיי נמלכה בדעתה‬
                                                   ‫ונשכה את שפתה‪.‬‬

             ‫קומי הטתה מעט את ראשה ונתנה בקיי מבט שואל‪.‬‬
‫אבל קיי פשוט חייכה כאילו לא התכוונה לומר בכך דבר‪" .‬בסדר‪...‬‬

              ‫אני אתן לה אותו‪ ",‬אמרה והביטה במכתב שבידי קומי‪.‬‬
‫קומי היססה קצת‪" .‬אני יודעת שאולי היא בכלל לא תקרא אותו‪.‬‬

          ‫אבל אם תוכלי‪ "...‬היא אמרה והרכינה את ראשה עמוקות‪.‬‬
‫קיי סיגלה לעצמה עמידה מנומסת‪" .‬מובן שאתן‪ ",‬היא אמרה‬
‫ונהגה כאילו הופקד בידה דבר־מה חשוב להפליא‪ .‬היא קיבלה את‬

  ‫המכתב בשתי ידיה וקדה בנימוס שעה שקומי התקרבה אל הקופה‪.‬‬
                    ‫"כמה?" שאלה קומי ונתנה לקיי את החשבון‪.‬‬

‫קיי הניחה את המכתב בזהירות על הבר‪ .‬אחר כך הביטה בחשבון‬
                                  ‫והתחילה ללחוץ על מקשי הקופה‪.‬‬

‫הקופה בבית הקפה הזה היתה עשויה להיות מתחרה ראויה על‬
‫תואר הקופה הישנה ביותר שעדיין בשימוש — אבל היא לא נמצאה‬
‫בבית הקפה ממש למן ההתחלה‪ .‬המקשים הזכירו מאוד מקשי מכונת‬
‫כתיבה‪ ,‬והיא הובאה לשם בתחילתה של תקופת ש ֹוָוה‪ ,‬בסביבות ‪.1926‬‬
‫זאת היתה קופה רושמת מוצקה מאוד למראה‪ ,‬שתוכננה למנוע ג ֵנבות‪.‬‬
‫משקל המסגרת לבדה היה כארבעים קילוגרם‪ .‬היא השמיעה קלאנק‬
‫רעשני כל אימת שלחצו על מקש‪" .‬קפה ו‪ ...‬טוסט‪ ...‬אורז בקארי‪...‬‬

                                                            ‫ַּפר ֶפה‪"...‬‬
‫קלאנק קלאנק קלאנק קלאנק‪ ...‬קלאנק קלאנק‪ .‬קיי הוסיפה את‬
‫הסכום לכל אחת מהמנות בהקשות קצובות‪" .‬גלידה‪ ...‬שתייה‪ ...‬טוסט‬

                                                            ‫פיצה‪"...‬‬
‫נדמה שקומי באמת אכלה הרבה‪ .‬למעשה‪ ,‬לא היה מקום לכל‬
‫הפריטים בחשבון אחד‪ .‬קיי התחילה להזין את ההזמנות מהחשבון‬
‫השני‪" .‬פילאף‪ ...‬בננה ספליט‪ ...‬קציצה‪ "...‬על פי רוב לא היה צריך‬
‫להקריא כל פריט‪ ,‬אבל לקיי לא הפריע לעשות זאת‪ .‬בעת שהקישה‬

     ‫את הסכומים היא דמתה לילדה השקועה במשחק עליז בצעצוע‪.‬‬

                                ‫‪59‬‬
   54   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64