Page 60 - 9322
P. 60

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫"אחר כך הזמנת את הניוקי גורגונזולה‪ ,‬ואת העוף והפסטה ברוטב‬
                                                     ‫שיסו מוקרם‪"...‬‬

‫"די התחזרתי‪ ,‬מה?" הרעימה קומי‪ ,‬שאולי נבוכה במקצת לשמע‬
‫כל הפריטים המוקראים בקול‪ .‬בבקשה‪ ,‬את לא מוכרחה להקריא הכול‬

                             ‫בקול רם‪ ,‬הוא בטח מה שרצתה להגיד‪.‬‬
                                                     ‫"ועוד איך‪".‬‬

‫זאת כמובן לא קיי שאמרה זאת — אלא פוסאגי‪ .‬הוא שמע את‬
‫ההזמנה מדוקלמת בקול ומילמל זאת חרש בעודו ממשיך לקרוא את‬

                                                             ‫המגזין‪.‬‬
‫קיי התעלמה ממנו‪ ,‬אך אוזניה של קומי נצבעו ורוד‪" .‬כמה?"‬

                                    ‫שאלה קומי‪ .‬אבל קיי לא סיימה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬בואי נראה‪ ...‬אחר כך היה לנו כריך מעורב‪ ...‬אוניגירי‬
‫בגריל‪ ...‬עוד אורז בקארי‪ ...‬ו‪ ,‬אה‪ ...‬האייס־קפה‪ ...‬סך הכול‪ ...‬עשרת‬

                                        ‫אלפים מאתיים שלושים ין‪".‬‬
 ‫קיי חייכה‪ .‬עיניה העגולות המתנוצצות לא הפגינו אלא טוב לב‪.‬‬
‫"או־קיי‪ ,‬הנה‪ ",‬אמרה קומי והזדרזה לשלוף שני שטרות מארנקה‪.‬‬
‫קיי לקחה את השטרות וספרה אותם במיומנות‪ .‬״אחד־עשר אלף‬

                ‫ין‪ ",‬היא אמרה ולחצה פעם נוספת על מקשי הקופה‪.‬‬
                                      ‫קומי המתינה בראש מורכן‪.‬‬

   ‫ָצ'א־צ'ינג‪ ...‬המגירה נפתחה בטלטלה‪ ,‬וקיי שלפה את העודף‪.‬‬
                                  ‫"שבע מאות ושבעים ין עודף‪".‬‬

‫קיי‪ ,‬שוב בחיוך‪ ,‬ובעיניים עגולות מתנוצצות‪ ,‬נתנה לקומי את‬
                                                             ‫העודף‪.‬‬

      ‫קומי הרכינה את ראשה בנימוס‪" .‬תודה‪ .‬היה טעים מאוד‪".‬‬
‫אולי בגלל מבוכתה נוכח ההקראה בקול רם של רשימת הדברים‬
‫שאכלה‪ ,‬היא נראתה עכשיו להוטה לעזוב במהירות‪ .‬אבל בשעה‬

                             ‫שעמדה לצאת‪ ,‬קיי קראה ועצרה בעדה‪.‬‬
                                       ‫"אמ‪ ...‬קומי‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬

‫קומי נעצרה במקומה והביטה לאחור‪" .‬בקשר לאחותך‪ "...‬אמרה‬

                                ‫‪60‬‬
   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65