Page 61 - 9322
P. 61
לפני שהקפה יתקרר
קיי והשפילה מבט אל כפות רגליה" .את רוצה שאני אמסור לה
משהו?" היא הרימה את שתי ידיה באוויר כששאלה.
"לא ,זה בסדר .כתבתי את זה במכתב ",אמרה קומי ללא היסוס.
"כן ,מן הסתם ".קיי קימטה את מצחה באכזבה.
קומי ,ש ִמפגן הדאגה הזה מצדה אולי נגע ללבה ,חייכה חיוך
רחב ,ומקץ רגע של מחשבה אמרה" ,אולי יש משהו אחד שאת יכולה
למסור"...
"כן בטח ".פניה של קיי התבהרו מיד.
"תגידי לה שגם אבא וגם אמא כבר לא כועסים".
"אבא ואמא שלך כבר לא כועסים ",חזרה קיי.
"כן ...בבקשה תמסרי לה את זה".
עיניה של קיי שבו להתעגל ולהתנוצץ .היא הינהנה פעמיים.
"בסדר ,אני אמסור ",היא אמרה בעליצות.
קומי העיפה מבט סביבה ,החוותה עוד קידה מנומסת אל קיי
ויצאה.
קלאנג־דונג
קיי ניגשה לכניסה לבדוק שקומי הלכה ,ואז ,בפירואט מהיר ,התחילה
לדבר אל הבר הריק.
"רבת עם ההורים שלך?"
ומתחת לבר הריק־לכאורה ענה לה קול צרוד" .הם התכחשו לי",
אמרה היראיי שהגיחה מתחת לדלפק.
"אבל שמעת אותה ,נכון?"
"שמעתי מה?"
"שאבא ואמא שלך כבר לא כועסים".
"אני צריכה לראות כדי להאמין"...
היראיי ,שישבה שפופה מתחת לבר זמן ממושך כל כך ,היתה
עכשיו כפופה כמו אישה זקנה .היא דידתה לתוך החדר .כמו תמיד,
61
