Page 229 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜ˆ„‬

‫שקצי ורמשי וחביל גופי' כדאי' בע"ז ל"א ע"ב‬ ‫צרי להסירו ולהפרידו והשאר מותר‪ ,‬וכ פי'‬
‫גבי ארמאי דוקנאי דשתי גילוי ולא מתו מה ע"ש‬ ‫המרדכי הנ"ל בלי ספק אבל חלב שנפל לשו דבר‬
‫אלא משו דחזינ לרמב" דרב גובריה ברפואות‬ ‫ח א עפ"י שהסירו מש פשיטא דלכ"ע צרי ס'‬
‫וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא‬ ‫נגד כל החלב דלא ידעינ כמה נפק מיניה כמבואר‬
‫היטב בלשו הטור סי' צ"ח וא"כ מכ"ש הכא במרק‬
‫שנשתנו הטבעיי בזה‪.‬‬ ‫של דגי ע שומ שהוא סכנתא ולעני ספיקא‬
‫חמירא סכנתא מאיסורא לכ"ע ואנ מספקינ אי‬
‫‪ ‚"‰ ΢·Â‬בא"ח )סי' קע"ג( ראיתי שכתב מ"ש‬ ‫איכא ס' במה דנפק מיניה דהדגי לשומ ומשומ‬

‫הרב"י בי"ד לאסור דגי ע חלב‬ ‫להדגי ‪ ,‬א"כ אסור הכל לכאורה‪.‬‬
‫כמבואר בא"ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא‬
‫כלל וכתב שכונתו כ כמ"ש בא"ח שבשר ע דגי‬ ‫‡‪ ‡¯·È‬המהרש"ל פג"ה סס"י ט"ו כתב דמדלא‬
‫מסוכ על פי רופאי הכא נמי ע חלב מסוכ על‬
‫פי רופאי שאמרו כ ‪ ,‬ולפע"ד זה אינו אמת ונאמ‬ ‫הביא הרמב" ה דמר בר רב אשי‬
‫דפסחי )עו‪ ,‬ב( דביניתא דאטוי בהדי בשרא אסיר‬
‫עלינו הרמב" גדול הרופאי ‪.‬‬ ‫למכלי אפ' במילחא משו סכנתא ש"מ דהוא ברוב‬
‫בקיאתו בטבעיות וברפואות ידע דבריחא אינו מזיק‬
‫‪ ‡˙˘‰Â‬נהי שלא נסמו על זה לעשות מעשה‬ ‫והש"ס מיירי שנטוה ע בשר ממש ע"ש ודחוקו‬
‫מפורס דמ"מ ה"ל להרמב" להביא עכ"פ דאסור‬
‫לאוכל זה ע זה דאפשר דה"ל כמו דבר‬ ‫לצלות דגי ע בשר ממש והרי הוא השמיט הכל‪.‬‬
‫הנאסר במני ואפשר דלא שיי בזה כל הני תירוצי‬
‫הנאמרי בגילוי‪ ,‬ומשו"ה אנו נזהרי ‪ ,‬ומנהג‬ ‫‪ ‰ÏÚÂ‬ברעיוני תחלה דס"ל לרמב" דביניתא הוא‬
‫אבותינו תורה‪ .‰‬מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת‬
‫סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא ואפשר דג‬ ‫דג ידוע שנקרא כ והוא שאסור לאכול ע‬
‫בזמנ לא היה הסכנה אלא במי ביניתא ולא במיני‬ ‫בשר משו סכנתא ולא דגי אחרי ‪ .‬וכה"ג כ' תוס'‬
‫המצוי בינינו כלל‪ ,‬וליכא אלא איסור קל דרבנ ‪,‬‬ ‫ספ"ק דמ"ק גבי כוורי ואותו ביניתא אינו מצוי בינינו‬
‫דנהי דדבר שבמני דאורייתא הוא‪ ,‬היינו הנאסר‬
‫משו סייג וגדר איסור‪ ,‬אבל בכה"ג קילא טובא‪.‬‬ ‫ומשו"ה השמיטו הרמב" „‪.‬‬
‫וא"כ הא אפילו באיסורא דאורייתא הוי ס"ל לראב"ד‬
‫ז"ל בב"ח דטע כעיקר לכ"ע אפ"ה סגי לשער‬ ‫]‪[ÌÈÈڷˉ ˙ ˙˘‰‬‬
‫באומד יפה‪ .‬ועמ"ש חי' רשב"א בחולי צ"ו ע"א‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬נ"ל דוחק דעכ"פ לא יס זכר המי ההוא‬
‫ד"ה הא דאבעי' להו‪ ,‬מכ"ש דיש להקל הכא‪.‬‬
‫ממקומו במדינתו והיה לו לרמב" להביאו‬
‫‪ „ÂÚÂ‬מא לימא ל דאיכא סכנה בכה"ג דוקא‬ ‫לאנשי מדינתו‪ .‬ויותר נראה דלפי עוצ חכמתו ידע‬
‫והבי שנשתנו הטבעיי בעני זה וכמ"ש תוס' ספ"ק‬
‫במטווי או מבשל להו ממש או אכיל להו‬ ‫דמ"ק הנ"ל‪ ,‬ועוד לה כיוצא בזה ביומא ע"ז ע"ב‬
‫בעיניה אבל ע"י עירוי דאפשר אינו מבשל כלל אלא‬ ‫ד"ה משו שיבתא‪ ,‬ובפ' א"ט מ"ז ע"א ד"ה כל הני‬
‫מבליע ומפליט ומבלבל הטעמי מא לימא ל דגזרו‬ ‫ובע"ז כ"ז ע"ב ד"ה פרה‪ ,‬וע"ש מ"ש תוס' בבכורות‬
‫בזה ואפי' בזמניה והרי אנו נוהגי להקל להדי'‬ ‫ר"פ הלוקח )יט‪ ,‬ב ד"ה פרה( )וז"ל(‪ .‬ובמג"א סי' קע"ג‬
‫לאכול בשר בכלי דגי בני יומ אפי' באותה‬ ‫סק"ו כתב ג"כ דאפשר דנשתנו הטבעיי ומייתי‬
‫הסעודה ע"י הדחה בעלמא אלמא קי ל דליכא‬ ‫ראיות אחרות‪ .‬ומ"מ כל הראיות יש לדחות דהת‬
‫סכנתא בבלבול טעמי בעלמא‪ ,‬ובאמת ראיתי נוהגי‬ ‫ניברר לנו שנשתנה המקו או הזמ דוק ותשכח‪,‬‬
‫כ להקל מגדולי הוראה ולהקל שומעי ‪ .‬ומ"מ א‬ ‫ואפי' ה דשיבתא י"ל אות הבקיאי בה‬
‫בא ושואל ג על השומ הנקרש יש לעיי בו קצת‬ ‫ובשמותיה וכותבי קמיעות יודעי רוחות ושידי‬
‫עכ"פ אולי א ישבר חתיכת שומ קרוש ההיא ימצא‬ ‫דשכיחי ודלא שכיחי ועיי פרק ערבי פסחי )קיא‪ ,‬ב(‬
‫קצת ממי המרק בינ אטפי ואז יש לאסור בודאי אבל‬ ‫גבי זרדא דמתא ודדברי‪ ,‬ועמ"ש תוס' במעילה י"ז‬
‫א א"א לעמוד עליו נראה דאי להחמיר כ"כ הנה‬ ‫ע"ב ד"ה יצא לקראתו וכו'‪ .‬ועיי ס' חסידי ‪ .‬אבל‬
‫הכא מי הגיד לנו שבטל אותה החששא דישראלי‬
‫הארכתי קצת לכבודו הכ"ד א"נ‪.‬‬ ‫נזהרי באמת ומשארי אומות אי ראי' דאכלי‬
‫‪.˜"ÙÏ ·"ˆ˜˙ ÂÈÏÒÎ Á"¯„ '‡ ÌÂÈ „"Ó‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫„‪.Ê˘ 'ÈÒ ˘È¯ ÍÒ ÔÈÈ 'ω „"¯ÂÈÏ 'ÈÁ·  ȷ¯ ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .‬‬
‫‪.‰ 'ÈÒ 'Ë ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .‡ˆ 'ÈÒ Á"·· È È„ È"·ˆ ˙¯‡Ù˙ ˙"¢· ÔÈÏ·ÂÏÓ Ô‰Î‰ ˜Â„ˆ È·¯ ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‰Ó ‰‡¯ .‰‬‬