Page 229 - 2
P. 229
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ ˜ˆ„
שקצי ורמשי וחביל גופי' כדאי' בע"ז ל"א ע"ב צרי להסירו ולהפרידו והשאר מותר ,וכ פי'
גבי ארמאי דוקנאי דשתי גילוי ולא מתו מה ע"ש המרדכי הנ"ל בלי ספק אבל חלב שנפל לשו דבר
אלא משו דחזינ לרמב" דרב גובריה ברפואות ח א עפ"י שהסירו מש פשיטא דלכ"ע צרי ס'
וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא נגד כל החלב דלא ידעינ כמה נפק מיניה כמבואר
היטב בלשו הטור סי' צ"ח וא"כ מכ"ש הכא במרק
שנשתנו הטבעיי בזה. של דגי ע שומ שהוא סכנתא ולעני ספיקא
חמירא סכנתא מאיסורא לכ"ע ואנ מספקינ אי
‚"‰ ΢·Âבא"ח )סי' קע"ג( ראיתי שכתב מ"ש איכא ס' במה דנפק מיניה דהדגי לשומ ומשומ
הרב"י בי"ד לאסור דגי ע חלב להדגי ,א"כ אסור הכל לכאורה.
כמבואר בא"ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא
כלל וכתב שכונתו כ כמ"ש בא"ח שבשר ע דגי ‡ ‡¯·Èהמהרש"ל פג"ה סס"י ט"ו כתב דמדלא
מסוכ על פי רופאי הכא נמי ע חלב מסוכ על
פי רופאי שאמרו כ ,ולפע"ד זה אינו אמת ונאמ הביא הרמב" ה דמר בר רב אשי
דפסחי )עו ,ב( דביניתא דאטוי בהדי בשרא אסיר
עלינו הרמב" גדול הרופאי . למכלי אפ' במילחא משו סכנתא ש"מ דהוא ברוב
בקיאתו בטבעיות וברפואות ידע דבריחא אינו מזיק
‡˙˘‰Âנהי שלא נסמו על זה לעשות מעשה והש"ס מיירי שנטוה ע בשר ממש ע"ש ודחוקו
מפורס דמ"מ ה"ל להרמב" להביא עכ"פ דאסור
לאוכל זה ע זה דאפשר דה"ל כמו דבר לצלות דגי ע בשר ממש והרי הוא השמיט הכל.
הנאסר במני ואפשר דלא שיי בזה כל הני תירוצי
הנאמרי בגילוי ,ומשו"ה אנו נזהרי ,ומנהג ‰ÏÚÂברעיוני תחלה דס"ל לרמב" דביניתא הוא
אבותינו תורה .‰מ"מ הרווחנו שיצאנו מחמירת
סכנתא דהשתא מיהת ליכא סכנתא ואפשר דג דג ידוע שנקרא כ והוא שאסור לאכול ע
בזמנ לא היה הסכנה אלא במי ביניתא ולא במיני בשר משו סכנתא ולא דגי אחרי .וכה"ג כ' תוס'
המצוי בינינו כלל ,וליכא אלא איסור קל דרבנ , ספ"ק דמ"ק גבי כוורי ואותו ביניתא אינו מצוי בינינו
דנהי דדבר שבמני דאורייתא הוא ,היינו הנאסר
משו סייג וגדר איסור ,אבל בכה"ג קילא טובא. ומשו"ה השמיטו הרמב" „.
וא"כ הא אפילו באיסורא דאורייתא הוי ס"ל לראב"ד
ז"ל בב"ח דטע כעיקר לכ"ע אפ"ה סגי לשער ][ÌÈÈڷˉ ˙ ˙˘‰
באומד יפה .ועמ"ש חי' רשב"א בחולי צ"ו ע"א
Ó"ÓÂנ"ל דוחק דעכ"פ לא יס זכר המי ההוא
ד"ה הא דאבעי' להו ,מכ"ש דיש להקל הכא.
ממקומו במדינתו והיה לו לרמב" להביאו
„ÂÚÂמא לימא ל דאיכא סכנה בכה"ג דוקא לאנשי מדינתו .ויותר נראה דלפי עוצ חכמתו ידע
והבי שנשתנו הטבעיי בעני זה וכמ"ש תוס' ספ"ק
במטווי או מבשל להו ממש או אכיל להו דמ"ק הנ"ל ,ועוד לה כיוצא בזה ביומא ע"ז ע"ב
בעיניה אבל ע"י עירוי דאפשר אינו מבשל כלל אלא ד"ה משו שיבתא ,ובפ' א"ט מ"ז ע"א ד"ה כל הני
מבליע ומפליט ומבלבל הטעמי מא לימא ל דגזרו ובע"ז כ"ז ע"ב ד"ה פרה ,וע"ש מ"ש תוס' בבכורות
בזה ואפי' בזמניה והרי אנו נוהגי להקל להדי' ר"פ הלוקח )יט ,ב ד"ה פרה( )וז"ל( .ובמג"א סי' קע"ג
לאכול בשר בכלי דגי בני יומ אפי' באותה סק"ו כתב ג"כ דאפשר דנשתנו הטבעיי ומייתי
הסעודה ע"י הדחה בעלמא אלמא קי ל דליכא ראיות אחרות .ומ"מ כל הראיות יש לדחות דהת
סכנתא בבלבול טעמי בעלמא ,ובאמת ראיתי נוהגי ניברר לנו שנשתנה המקו או הזמ דוק ותשכח,
כ להקל מגדולי הוראה ולהקל שומעי .ומ"מ א ואפי' ה דשיבתא י"ל אות הבקיאי בה
בא ושואל ג על השומ הנקרש יש לעיי בו קצת ובשמותיה וכותבי קמיעות יודעי רוחות ושידי
עכ"פ אולי א ישבר חתיכת שומ קרוש ההיא ימצא דשכיחי ודלא שכיחי ועיי פרק ערבי פסחי )קיא ,ב(
קצת ממי המרק בינ אטפי ואז יש לאסור בודאי אבל גבי זרדא דמתא ודדברי ,ועמ"ש תוס' במעילה י"ז
א א"א לעמוד עליו נראה דאי להחמיר כ"כ הנה ע"ב ד"ה יצא לקראתו וכו' .ועיי ס' חסידי .אבל
הכא מי הגיד לנו שבטל אותה החששא דישראלי
הארכתי קצת לכבודו הכ"ד א"נ. נזהרי באמת ומשארי אומות אי ראי' דאכלי
.˜"ÙÏ ·"ˆ˜˙ ÂÈÏÒÎ Á"¯„ '‡ ÌÂÈ „"Ó
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó
„.Ê˘ 'ÈÒ ˘È¯ ÍÒ ÔÈÈ 'ω „"¯ÂÈÏ 'ÈÁ·  ȷ¯ ‰Ê· Î"˘Ó ‰‡¯ .
.‰ 'ÈÒ 'Ë ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .‡ˆ 'ÈÒ Á"·· È È„ È"·ˆ ˙¯‡Ù˙ ˙"¢· ÔÈÏ·ÂÏÓ Ô‰Î‰ ˜Â„ˆ È·¯ ‰Ê· Íȯ‡‰˘ ‰Ó ‰‡¯ .‰