Page 233 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜ˆ‪Á‬‬

‫˙˘‪„˜ ‰·Â‬‬

‫]‪[ÌȯÂÒ‡‰ Ìȯ·„· ‰¯ÂÁÒ‬‬

‫בעני לא אוכל להארי כראוי‪ ,‬ואע ואומר כי‬ ‫‪ËÒÚȯËÓ ‰Ï‡˘‰ ˜˙Ú‰‬‬
‫לכאורה חזרתי על כל צדדי קולא ולא מצאתי להתיר‬
‫‡·‪ Ï‬שאלה אחרת קטנה יש לי לשאול מאת אדוני‬
‫בהדיא א לא כאשר אומר אי"ה בסו דברינו‪.‬‬
‫הגאו וזאת נחו לי מאוד כי נשאלתי על זאת‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬כי מוסכ מרובי גדולי אחרוני כי איסור‬ ‫מהרבה סוחרי בכא ואמרתי לה האמנ יש דבר‬
‫מה בידי להגיד לה אבל ידעתי מיעוט ערכי‬
‫סחורה בדברי האסורי מה"ת ולא היה‬ ‫והדיבור הקשה יביאו אל משה‪ .‬וזאת היא‪ :‬יש בכא‬
‫לה שעת הכושר עיי חו"י סי' קמ"ב‡ איסורא‬ ‫מו"מ גדול בי הנכרי בדגי טמאי שנקראי‬
‫דאורייתא הוא כפשטות סוגיא דפר' כל שעה )כג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ביזאש"י ובאשכנז אאלפי"ש‪ ,‬והמה באי מאיטליא‬
‫ויעיי רס"י קי"ז בכנה"ג בהג"ה הטור ותשו' ת"ח‬ ‫מלוחי בחביות‪ .‬ודאי מדינא אסור לישראל לסחור‬
‫ח"ג ושי למורא סי' י"ז ויעיי משנה למל ספ"ח‬ ‫בה או משו שמא יאכל או משו הרואה‪.‬‬
‫ממ"א ודלא כגליו תוס' שבתה"ד סי' ר'‪ .‬אלא שכ'‬ ‫ונשאלתי להיות שיש לה שותפות ע א' ערל‬
‫האחרוני דמסר הכתוב לחכמי וה אמרו שלא‬ ‫במדינת מצרי והוא כתב לה שיש להרויח הרבה‬
‫לאסור אלא במכוו ]ל[פרקמטיא שלו והתירו‬ ‫בזאת שמה וישלח לו והישראל בכא אי עושה‬
‫בנזדמנו לו‪ .‬ומדתלי כתוב בלשו לא יאכל מזה‬ ‫כ"א זאת הוא הול לבית הנכרי המוכר אשר לו‬
‫הוציאו חז"ל דהקפידא בדברי העומדי לאכילה·‪,‬‬ ‫הרבה מחביות דגי הנ"ל ואמר לו תמסור להספינה‬
‫אבל בדברי שאינ עומדי לאכילה אלא למלאכה‬ ‫כ כ סכו חביות דגי ‪ ,‬ואח"כ משל הישראל‪,‬‬
‫ולמשוח עורות וכדומה מותר כמ"ש ירושלמי‬ ‫אבל הישראל אינו מקבל לביתו או לחנותו כ"א‬
‫שבתוס' )פסחי ש ד"ה אמר( וכ"כ תשוב' חו"י סי'‬ ‫מבית אוצר נכרי מוסרי אות הנכרי אל הספינה‬
‫קמ"ב ולא הוציא הרמב" )ש הל' טז( מ הכלל אלא‬
‫והול למצרי לשות הגוי והוא מוכר בריוח‪.‬‬
‫חלב דכתיב יעשה לכל מלאכה‪.‬‬
‫‪ ‰ ‰Â‬לענ"ד אי בזה משו שמא יאכל וג‬
‫]·‪[ÂÏÎ‡Ï ‡Â·È ‡Ó˘„ ÌÚˉ ¯Â¯È‬‬
‫מהרואי ‪ ,‬כי מי יראה א ג הלוקח ישראל‬
‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬צ"ע בפסחי )ש ( פלוגתא ריה"ג ור"ע‬ ‫בעצמו אי רואה אלא אמירה בעלמא לנכרי המוכר‬
‫למוסר להספינה‪ .‬ולהיות הדבר נחו מאוד לידע‬
‫בדרשא דה קרא יעשה לכל מלאכה‬ ‫הנני בבקשה פרושה ושטוחה להשיב לי מיד וכו'‪.‬‬
‫וע"ש היטב ולר"ע י"ל דלפי מאי דס"ל כשהותרה‬ ‫‪.‚¯Â·Ú„ ‡¯· ‰„Â‰È Ô˘‰‬‬
‫נבלה היא וחלבה הותרה ואה"נ איצטרי גופא דקרא‬
‫יעשה לכל מלאכה להתיר סחורה בחלב כמ"ש‬ ‫˙˘‪‰·Â‬‬
‫רמב" ופרקמטיא איקרי מלאכה כמו והאיש במעו‬
‫ומלאכתו בכרמל‚‪ ,‬וכמ"ש רמב" ויקהל )לו‪ ,‬ו( איש‬ ‫¯· ˘‪‚ÏÙÂÓ‰ È ·¯‰ ‰"‰ È˘Ù „È„ÈÏ ÌÈÓÂÏ‬‬
‫ואשה אל יעשו עוד מלאכה‪ ,‬ואייתר כל לטהרתו‪.‬‬ ‫‪.È" ‰„Â‰È ‰"ÂÓ ˙"˘Î '‰ ˙‡¯È ‰¯Â˙· ‡ÏÙÂÓ‰Â‬‬
‫וס"ל לרמב" דלא צרי לטהרה תרי קראי לחולי‬
‫ולקודש וכמו שהקשה פני יהושע באמת היכ מצינו‬ ‫]‪[˙"‰Ó ‰¯ÂÒ‡ ‡"·ӷ ‰¯ÂÁÒ‬‬
‫לחלק לטהרה בי הדיוט לגבוה‪ ,‬וגמ' לישנא בעלמא‬
‫נקט‪ ,‬שיכול למלאכת הדיוט יהיה טהור ר"ל שיהי'‬ ‫‪ ˙ÂÓÈÚ‬ימינו הגיעני לנכו שאלת חכ חצי‬
‫ראוי למלאכת הדיוט שאי קפידא בטהרה אבל לא‬
‫תשובה‪ .‬ולהיות דברי מעלתו נחוצי‬

‫˙˘‪„˜ ‰·Â‬‬
‫‡‪È È„ Ê"Â‡Ó ‡È·‰ Â"˜Ò Ò 'ÈÒ ˙"Ú„·Â .‰Ê· Î"˘Ó ·Ï 'ÈÒ ˙"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"¢ 'ÈÚ .‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù‰ Ì˘· ‡ ‰¯Ú‰ ‰˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ÔÈÈÚ .‬‬

‫‪.„Ú 'ÈÒ „"¯ÂÈ Ò"˙Î ˙"¢· ‰Ê· Î"˘Ó 'ÈÚ .¯˘ÂΉ ˙Ú˘ Ì‰Ï ‰È‰˘ È"ÙÚ‡ ‰¯Â˙‰ ÔÓ ˙ÂÙȯË ˙ÂÏÈ· · ‰¯ÂÁÒ ˙¢ÚÏ ¯ÂÒ‡˘ ˘„Á‬‬
‫·‪.˜ 'ÈÒ ÔωÏ ·Ò 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˙"È·Â ˙"¢ '¯Â .˘"Ú Á˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Î"Π.‬‬

‫‚‪˜È˙Ú‰˘ Ò"˙· Ô¯Ó ÏÚ ˜„˜„Ï Î"˘Ó :Á"·Á È˘Ϸ .Ïӯη ‰˘ÚÓ ÔÂÚÓ· ˘È‡Â Ì˘ ·Â˙Ή ԢϠ· ,‰"ÎÙ ‡ χÂÓ˘· ‡Â‰ ˜ÂÒÙ .‬‬

‫‪ÌÈÓÈ ˙˘˘ ÌÈËÙ˘Ó ˙˘¯Ù· ·È˙Î ‡¯˜„ ‰˘ÚÓÏ Â˙·ÏÓ ÔÈ· ˜ÂÏÈÁ Ôȇ Ï·‡ ‰ÈÏ ÏȘ˙ȇ ‡ ˘ÈÏ .‰˘ÚÓ ·È˙ΠÏӯη Â˙·ÏÓÂ‬‬

‫˙‪.‰˘ÚÓ ‰Î‡ÏÓÏ ·Â˙Ή ‡¯˜ ȯ‰Â ÍÈ˘ÚÓ ‰˘Ú‬‬