Page 234 - 2
P. 234
Ì˙Áתשובה קד ˈ˜ ¯ÙÂÒ
‡ˆÂȉמזה לנידו שלפנינו לכאורה אעפ"י לגבוה רוצה לומר לעושי חוליה בטהרה קמ"ל כל
ולעול גופי' דקרא אתי להתיר סחורה דחלב אפי'
שהיהודי אי רואי ולא נוגעי בהדגי
טמאי כלל ולא אתו למיכל מינייהו מ"מ אסור במכוו במלאכתו לכ „.
להרויח וכנידו הרמ"ע סי' למ"ד הנ"ל ולא ידעתי
שא היתר דא יקנו היהודי הדגי על שמ באופ ‡ Ì Óלריה"ג דס"ל חלבה וגידה לא הותרה
שיהיה נקנו לה עצמ אפי' לא יגעו בה ולא יבואו
ואצטרי גופא דקרא להתיר חלב להנאת
לאכול מה . גבוה ,א"כ קשה מנ"ל דכל מתיר הנאת הדיוט דלמא
להתיר סחורה לגבוה אבל להדיוט אסור אפי'
]·[‰·Â¯Ó „ÒÙ‰ ÌÂ˜Ó בהנאה .וי"ל בדוחק דלא שיי פרקמטיא לגבוה
דאי משתכרי בשל הקדש והוא פלוגתא דתנאי
‡ Íנ"ל בנדו שלפנינו א הוא הפ"מ יש להמציא
במס' שקלי )פ"ד מ"ג(.
היתר דהא אי הישראל מוש החביות כלל
לרשותו רק נות מעות להסוחר המוכר למסור לו ¯˙ÂÈÂנ"ל דכבר כתבנו לעיל דכ' חות יאיר מדכתיב
כ וכ חביות להספ להוליכ למצרי ע"ש אות
הסוחרי הנכרי דלש .והנה לרוב הפוסקי לא יאכל ש"מ במידי דקיימי לאכילה מיירי
קיי"ל כר"י דלישראל בכס ולנכרי במשיכה נמצא קרא ומשו דלמא אתיא למיכל מיניה) ,והקשה(
ישראל מנכרי לא קנה בכס .ואפי' את"ל קנה ]והקדש[ בדילי אינשי מיניה .וג זה דחוק דכבר
בכס היינו א היה מראה לו חביות אלו דוקא כתב חו"י הנ"ל דאי לנו לסמו על הטע להקל
והוא נות לו מעות ,ודוקא על אלו החביות וא ולהתיר נהי דאה"נ דקרא לא אסר סחורה אלא במידי
נפסדו נפסדו ללוקח ואי לו רשות למוכר דקיי לאכילה אי לנו להורות קולא ולומר דטעמא
להחליפ באחרי ולאכול אלו ,אז מעות קונה. דלמא אתא למיכל מיניה ונתיר היכי דלא אתי למיכל
אבל לפי דמשמע מהשאלה המה נותני מעות מיניה .וכ נוטה דעת הרמ"ע בתשו' סי' למ"ד
להסוחר שיש לו מסחר בדגי אלו שימכר לה שאוסר לישראל השוכר שדה מנכרי ומסרה לאריס
כ וכ חביות סת ,ויש לו כמה וכמה חביות נכרי ומגדל עליו דברי טמאי לטובת המשכיר,
ואפילו יפסדו כל סחורה שלו צרי הוא לית לה שאוסר לישראל השוכר להרויח בזה ,וא על גב
כ חביות שלה ,ואפי' לכתחלה יכול למכור כל שאינו בביתו וברשותו ולא אתי למיכל מיניה כלל,
החביות שבחנותו עתה ולית לה אחרי ליו ומכל מקו גזירת הכתוב הוא כל דבר העומד
הנועד .וכל כי האי גונא אי כס קונה וכמ"ש לאכילה אסור להשתכר בו אפי' לא יבוא למיכל
תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ד"ה האי קרוב לשכר וכו'
ומ"מ לא קשה וכו' ע"ש .נמצא ע"י נתינת המעות מיניה.
לא קנה הישראל. ÏÎÓÂמקו נ"ל אהני ל הטע להחמיר אפי' אי
·Â˘Âעיינתי בלשו השאלה דמשמע אפי' נתינת הישראל קונה לעצמו כלל רק משכיר עצמו
לגוי להרויח בסחורת דברי האסורי לטובת הגוי
מעות אי כא עד לאחר זמ ,ומה טוב שלא והישראל אינו מרויח בו כלל כי אינו שלו רק בא
יהיה בדעת הישראל כלל להיות לו שו קני בשכרו ,מ"מ אסור משו דלמא אתי למיכל מיניה
בעצמות הדגי אלא שלוחו של הסוחר שבמצרי ולזה אהני הטע להחמיר אבל לא להקל .וא"כ
ויהיו כל הדגי שלו .ומה טוב א יודיע כ להמוכר תיהדר הקושיא לדוכתא הא איצטרי קרא כל להתיר
שהוא קונה עבור נכרי במצרי אע"ג דאפילו לא
הודיע מ"מ נקנה לבעל המעות שהוא הסוחר פרקמטיא לגבוה ומנ"ל להתיר הנאה להדיוט.
שבמצרי שנקרא בעל המעות שהישראל מלוה לו
המעות לקנות עבורו ,וממילא אי הכס קונה הרי ‰¯Â‡ÎÏÂי"ל דמסתבר יותר להתיר הנאת חלב
הוא נקנה להסוחר שבמצרי לא לישראל השליח
אפי' לא ידע מזה המוכר ,דלא קיי"ל כחוכא דבני להדיוט שיהי' כמו הנבלה גופה דשריא
מערבא ב"ק ק"ב וכמ"ש הרא"ש והפוסקי ש , בהנאה ונהי דלא אמרי' כשהותר' נבלה היא וחלבה
הותרה מכל מקו כשמצינו שו ייתור בקרא נוקמי
להיתר הנאה דחלב להדיוט מלאוקמיה אהיתר
פרקמטיא דהקדש כנלע"ד ויעיי מה שכתב דגול
מרבבה בי"ד סימ קי"ז ולפ"ז לר' יוסי הגלילי אי
לנו היתר פרקמטיא בחלב אלא אנ קיימא ל כר"ע.
„.Ì˘ ÌÈÁÒÙÏ 'ÈÁ·  ȷ¯ Î"Π.
