Page 239 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯„‬

‫לביני אטפי כאשר יבואר אי"ה‪ .‬ותליא זה בב'‬ ‫לצרפ לזימו הואיל ואוכלי דבר איסור דרבנ ‪.‬‬
‫לשונות מס' ע"ז ל"ה ע"ב‪ .‬ואי בעית אימא אפי'‬ ‫שוב דנת על עיקר הדי אי חלב נאסרה במני אפי'‬
‫תימא דקבעי ליה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי‪,‬‬ ‫במקו וזמ שאי בהמה טמאה הראויה לחלוב מצוי‬
‫אבל לישנא קמא לא חייש לביני אטפי אפי' בישראל‬ ‫ביניה ‪ ,‬כבזמ ומקומות אלו שהבהמות הטמאי‬
‫הקונה חלב מנכרי לגב ‪ ,‬מכ"ש נכרי חולב לעצמו‬
‫לגב ‪ ,‬ולא דפליגי לישנא אי היה גזירה סתומה או‬ ‫המצויי ג הגוי ממאסי חלב ‪.‬‬
‫לא אלא פליגי בלשו תחלת הגזירה‪ ,‬ולכ"ע החלב‬
‫נאסרה במני ושוב אסורה בכל מקו ובכל זמ ‪ ,‬א‬ ‫‪ ‰ ‰‬בשערי דורא )סי' פב( כתב ומביאו פר"ח סי'‬
‫פליגי אי תחלת הגזירה ג היה אחלב שעושי‬
‫ממנה גבינה ומשו ביני אטפי או מתחלה לא נחתי‬ ‫קט"ו וז"ל‪ ,‬חלב שחלבו גוי ואי ישראל‬
‫רואהו ]אפי'[‡ אי בהמה ]טמאה[ בדיר אסורה‪ ,‬דלא‬
‫להכי‪.‬‬ ‫ליפוק חורבא מיניה‪ ,‬ופור גדר ישכנו נחש‪ ,‬כ פסק‬

‫‪ Ï" Â‬עוד‪ ,‬המדקדק ויעיי' בלשונותיו של הרב המגיד‬ ‫רש"י ז"ל עכ"ל‪ .‬ולא הראה מקו איה מקומו ברש"י‬
‫אולי בתשובה‪ .‬א נ"ל מבואר כ במסכת ע"ז ל"ה‬
‫ממ"א באיזה מקומ ש „ יראה ויבי כי בהא‬ ‫ע"א בטע איסור הגבינה א"ר חנינא משו דא"א‬
‫לא מספקי כלל ולא נחלק אד מעול דחלב דביני‬ ‫לה בלא צחצוחי חלב‪ .‬עפירש"י ומה שהקשו התוס'‬
‫אטפי אותה שלא נשתית אסורה‪ ,‬שהרי נאסרה במני‬ ‫)ד"ה לפי( הא הגוי לא יהיה שוטה לערב חלב טמא‬
‫ואוסרת תערובתה‪ ,‬ומה לי שערבה בקדרה או בגבינה‬
‫וחמאה ולא יאכל הגבינה כ"א בהסרת צחצוחי‬ ‫שאינו עומד בשרוצה לגב ‪ .‬והמעיי בלשו רש"י‬
‫החלב ההיא ובזה לא פליגי‪ .‬א ר' חנינא ס"ל אסרו‬ ‫יבי דבר לאישורו דס"ל לרש"י דחלב גזירה‬
‫הגבינה הנכרי‪ ‰‬משו צחצוחי חלב‪ ,‬גזרו על הגבינה‬ ‫קדמוניות היתה קוד שאסרו גבינה ואז אסרו החלב‬
‫אפי' בהסיר הצחצוחי ע"י בישול‪ ,‬ועל זה פליגי‬ ‫שאי ישראל רואהו‪ ,‬אע"ג דתחלת גזירתו הי' משו‬
‫אמוראי וס"ל גבינה מבושלת לא נאסרת אלא מטע‬
‫ניקור או שומ חזיר או העמדת הקיבה‪ .‬ופסק רמב"‬ ‫חשש עירב דבר טמא‪ ,‬מ"מ שגזרו ואסרו במני סת ‪,‬‬
‫אסרו כל חלב שאי ישראל רואה החליבה או יכול‬
‫)הלכות מ"א פ"ג הי"ג( כוותיה‪.‬‬ ‫לראות אפי' ליכא חשש דבר טמא כגו החולב לגב ‪,‬‬

‫‪ ÔÎÂ‬חלב שחלבו נכרי וקנאה ישראל ועשה ממנה‬ ‫מ"מ החלב אסורה‪.‬‬

‫גבינות ג ללישנא קמא היה אסור א לא יסירו‬ ‫‡‪ Ì Ó‬כשנשתנה מצורתה ונעשית חמאה או גבינה‬
‫האי דקאי ביני אטפי‪ ,‬אבל אי בשיל לה שרי‪ .‬ואב"א‬
‫משו דקאי ביני אטפי אסרי אפי' לגב ישראל ולא‬ ‫לא גזרו וחזרה להתיר‪ .‬וכ"כ סברא זו כס‬
‫קיי"ל כלישנא בתרא ההוא דלביני אטפי לא חיישינ‬ ‫משנה·‪ .‬נמצא באותו הדור היה החלב אסור אפי'‬
‫לאיסור מבושל‪ ,‬אבל כלי בשול פשיטא דאסור‪ ,‬ואי‬ ‫חולב לגב כ נאסר במני ‪ ,‬והגבינה הנעשה מזה‬
‫לא תפרש כ דברי ה"ה אי מוב לדבריו במה שכפל‬ ‫היה מותר כיו שנשתנה‪ .‬והנה החלב הלז כל זמ‬
‫)ש הי"ב וי"ג( דרמב" לית ליה ה דביני אטפי ולא‬ ‫שלא נשתנית היא איסור גמור ככל האי' ואוסרת‬
‫חשש לצחצוחי חלב ושוב כתב וכפל )ש הט"ז(‬
‫דלרמב" לא הותר גבינה וחמאה אלא בבישול‬ ‫תנור ופת והכלי ‪ .‬שוב בדור אחר נמנו לאסור‬
‫ומייתי תוספתא )ע"ז פ"ה ה"ז( על זה‪ .‬אע"כ כנ"ל‪.‬‬ ‫הגבינה הנעשית ממנה‪ ,‬משו נהי דאותו חלב‬
‫שיקפה ונשתנית הותרה מ"מ אות צחצוחי‬
‫‪ ÛÒηÂ‬משנה ש כתב להדיא דחלב הוא דבר‬ ‫שנשארו ביני אטפי לא נשתנו‪ ,‬אע"פ שהוא חלב‬

‫הנאסר במני וכ מורה פשטות המרדכי‬ ‫טהור בודאי‪ ,‬מ"מ כל זמ שהחלב בעי ולא נשתנה‬
‫היא אסור משו גזירה קדמוניות דחלב שחלבו נכרי‬
‫ואי ישראל רואהו‪ .‬כל עי רואה יבי שזה דעת‬

‫רש"י במתק לשונו‪ ,‬ולק"מ קושית תוס'‚‪.‬‬

‫‪ Ï" Â‬דהאמוראי דפליגי אר' חנינא וס"ל טע אחר‬

‫באיסור גבינה היינו משו דלא ס"ל לחוש‬

‫˙˘‪ʘ ‰·Â‬‬
‫‡‪.Â"˜Ò Ì˘ Á"¯Ù‰ È"ÙÚ ÌÏ˘‰ .‬‬

‫·‪.Â"ˉ ‚"Ù ˙¯ÂÒ‡ ˙ÂÏÎ‡Ó ˙ÂÎω .‬‬
‫‚‪.„ ˙‡ ‡Ó 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‡"ÂÊÁ '¯Â .È"˘¯ ˙Ú„· Î"˘Ó ‡ ,‰"Ï Ê"Ú Ô"·Ó¯‰ 'ÈÁ 'ÈÚ .Â"Ë˜Ò ·Î˜ 'ÈÒ ÍÒ ÔÈÈ 'Ï‰Ï 'ÈÁ·  ȷ¯ Î"Π.‬‬

‫„‪.‚"È-·"ȉ ‚"ÙÏ Â˙ ÂÂÎ ‰‡¯ .‬‬
‫‪.ȯΠ‰ Ï˘ ‰ È·‚‰ ¯҇˘Î„ :Ï"ˆ„ ‰‡¯ .‰‬‬