Page 240 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קז ‪‰¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫סי' קט"ו )ס"א( שכתב וא חלבו גוי מקצת בהמות‬ ‫)ע"ז סי' תתכ"ו( דמייתי הרב"י ריש הסימ )סי' קטו(‬
‫וכו'‪ .‬ומ"ש עליו ש" ס"ק י"ג וכ ממ"ש רמ"א עוד‬ ‫אלא דהדר תברא לגזיזיה וכתב הטע משו שמא‬
‫ש אוסרת כלי שנתבשלה בה וכו' ומ"ש ש"‬ ‫היה חלב טמא בכלי מאז‪ .‬משמע אי לא שכיחי‬
‫עליו סקי"ד ע"ש‪ ,‬מבואר להדיא דס"ל דנאסרת‬ ‫חלב טמא בכל השכונה מותר ורישא לאו היינו‬
‫במני כיינ ובישול ‪ .‬א הפר"ח מייתי תשובת‬
‫רדב"ז דפשיטא ליה דחלב לא נמנו עליו לאוסרה‬ ‫סיפא‪.‬‬
‫ומש"ה היכא דליכא דבר טמא מצוי מותרת‪ ,‬וכתב‬
‫פר"ח שעל זה סמ בהיותו באמשטרד אכל עמה‬ ‫]‪[‰··¯Ó Ï‚„‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È‬‬
‫חלב שחלבו נכרי‪ .‬ר"ל כי במדינתו מקו שיצא מש‬
‫‪ ÔÈÈÚÂ‬דרכי משה אות )ב( ]ג'[ בסופו מייתי דברי‬
‫שמה שכיחי חלב גמלי משא"כ במדינתנו‪.‬‬
‫האו"ה כלל מ"ה ]די ז[ אבל א היה לו‬
‫‪ ‰ ‰‬מ"ש באמשטרד רצונו שנתאכס אצל ספרדי‬ ‫חות א' בחלב די בכ הואיל ורוב מ החלב כשר‬
‫וא א עירב בו דבר טמא אינו אסור רק מדרבנ‬
‫פורדגיסי ‪ Â‬ש וה נוהגי היתר עפ"י רדב"ז‬ ‫ולכ די לו בחות א' עכ"ל‪ .‬ועיי ש"כ סי' קי"ח‬
‫הנ"ל‪ .‬הנה בגו הדי כ"כ לעיל דעתי מש"ס‬ ‫סק"ח דמייתי האי טעמא אלא שכתב עוד טע אחר‬
‫ופוסקי ‪ ,‬א לו יהיה שיהיה כדעת הרדב"ז ועכ"פ‬ ‫בשמו כיו דרוב חלב המצוי בינינו הוה חלב טהור‬
‫איכא דעת רש"י בגמ' ותשו' רש"י ועוד פוסקי‬ ‫א כ ליכא אלא איסור דרבנ ‪ .‬ודגול מרבבה הקשה‬
‫דס"ל לאסור‪ ,‬ורמ"א וכ"מ כתבו כוותיהו ואנו נוהגי‬ ‫הא מרא דשמעתא דחמפ"ג הוא רב )עיי ע"ז לט‪ ,‬א(‬
‫כ ‪ .‬א"כ אפי' הלכה כאינ פוסקי מ"מ כיו דיש‬ ‫וס"ל מב"מ לא בטיל‪ ,‬ומ"מ סגי ליה בחות אחד‪.‬‬
‫דעה להחמיר כבר קבלו אבותינו עליה כאותה דיעה‬ ‫ולק"מ די"ל רב מיירי במקו שאי חלב טמא מצוי‬
‫ואסור עלינו בני אשכנז מדינא ואי לו התרה‪.‬‬ ‫ואינו אסור רק משו גזירה והאו"ה רצה לית טע‬
‫ועמג"א סי' קנ"א ססק"ז‪ .‬וקרוב בעיני ]דהוה[ נדר‬ ‫דלדיד אפי' במקומות שמצוי חלב טמא מ"מ סגי‬
‫דאורייתא אע"פ שמ"מ קיל ככל אי' דרבנ ‪ ,‬היינו כ‬ ‫בחות אחד משו דקיי"ל מי במינו היא ברובא‪.‬‬
‫קבלו הנדר שיהי' אסור עלינו כקולא איסור דרבנ ‪,‬‬
‫אבל לעבור על זה עובר על נדר דאורייתא‪ .Ê‬והיינו‬ ‫˘·˙‪ È‬וראיתי דק' דגול מרבבה בלא"ה יש ליישב‬
‫א הלכה כרדב"ז להקל ורק אבותינו קבלו עליה‬
‫כדעת המחמיר‪ ,‬ה"ל נדר דאורייתא‪ .‬א א עיקר‬ ‫ולומר רב ס"ל טע"כ לאו דאורייתא וס"ל‬
‫הדי דלא כרדב"ז א ]כ [ לא קבלנו עלינו כלו‬ ‫לעני מב"מ בתר טעמא אזלינ ולא בתר שמא כאביי‬
‫אלא שהאיסור הוא כ מעיקרא איננו נדר אלא העובר‬ ‫ודלא כרבא‪ ,‬והשתא י"ל נהי כל חלב טמא הוה‬
‫הוא עבריי באיסור דרבנ ‪ ,‬נמצא חומרו קולו וק"ל‪.‬‬ ‫מב"מ בשמא ע חלב טהור‪ ,‬מ"מ בטעמא איכא חלב‬
‫טמא דשוה בטעמא ואיכא דלא שוה‪ ,‬ולפ"ז הוה ס"ס‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שכתבתי שהקבלה הוא נדר דאורייתא אע"פ‬ ‫בי לדיד בי לרב‪ ,‬לדיד הוה ס"ס שמא לא עירב‬
‫בו כלל‪ ,‬ואת"ל עירב שמא אותה חלב השוה בשמא‬
‫שלא אסר עצמו בלשו קונ ‪ ,‬מ"מ כל שמקבל‬ ‫וטעמא ובטל ברוב‪ ,‬וליכא תו אלא אי' דרבנ ‪ ,‬וסגי‬
‫על עצמו לעשותו דבר מצוה הוה דאורייתא ונפקא‬ ‫בחות אחד‪ .‬ולרב הוה ס"ס בהיפ דלמא לא עירב‬
‫מפי זו צדקה‪ ,‬כ"כ ר" נדרי ח' ע"א ד"ה עליו‬ ‫ואת"ל עירב שמא מאותה חלב דשוה בשמא ולא‬
‫להשכי וכו'‪ .‬והמקבל עליו פרישות שלא לעשות‬ ‫בטעמא דמב"מ לא הוה‪ ,‬דרב אזיל בתר טעמא‬
‫כגו נידו שלפנינו שלא לאכול חלב גוי או קבלת‬ ‫ומשו טע"כ לאו דאורייתא סגי בחות אחד כ י"ל‪.‬‬
‫תענית נפקא ל מקבלת נזירות שאומר בלשו קבלה‪.‬‬
‫וכבר הארכתי בזה בגליו מג"א סקי"ו‪ Á‬ואי כא‬ ‫]‪[ÔÈ Ó· ¯Ò‡ ‰ ¯·„ ȉ ȇ È‚ ·ÏÁ‬‬

‫מקומו‪.‬‬ ‫‪ Ó"Ó‬מבואר מכא דמשמע דחלב טמא מגזירה‬

‫‪ ‰˙ÚÓ‬חלב שחלבו נכרי ואי ישראל רואהו אסורה‬ ‫נאסרה במני בלא פלוג‪ .‬וכ יראה בהדיא‬
‫בלשו רשב"א בתה"א )בית ג שער ו( והרמ"א בהג"ה‬
‫עלינו אי דאורייתא אי דרבנ כמבואר לעיל‬
‫ופור גדר ישכנו נחש‪ .‬א מ"ש מעלת שאפי'‬

‫‪.[Ì„¯Ë˘Ó‡Ï ¯‚‰˘ Ï‚Â˯ÂÙÓ ÌÈÒ ‡  Èȉ] .Â‬‬
‫‪‡¯˜Ó ˙"‰Ó ¯ÂÒ‡„ ۇ .ÔÎ ¯·„‰ Ôȇ ,‰¯Â˙ ÔÈ„Î ˜ÙÒ· Ô„ÈÏ Ï"‰ Î"‡Â ,‰¯Â˙‰Ó ¯„ ¯ÂÒȇ ˘È Ô ·¯„ ¯ÂÒȇ Ïη˘ ˘„ÂÁÓ ¯·„ Â‰Ê .Ê‬‬

‫„‪.˜ÙÒ‰ ˙‡ ‡Ï ȇ„‰ ˙‡ ‰ÏÈÁ˙ÎÏ Ô ·¯ ¯҇ ÔÎ Ï"È ,¯ÂÒ˙ ‡Ï‬‬
‫‪.·"ˆÂ ·Ó¯ 'ÈÒ ÔωÏ .Ú"¢‰ ÔÂÈÏ‚· Ì˘ ÔÈÈÚ Â"Ë˜Ò ·Ò˜˙ 'ÈÒ .Á‬‬