Page 230 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קב ‪‰ˆ˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫˙˘‪·˜ ‰·Â‬‬

‫]·‪[˙ÈÁ˘˙ Ï‬‬

‫לא אעביד עובדא כהרב יעב" הנ"ל‪ ,‬דשלא צור‬ ‫˘‪˜È˙Ú ‡ÏÓ ˜È˙‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫כלל למיעקרי לא הייתי מתיר‪ ,‬דדוק מיניה מהאי‬ ‫‪.‡"ÚÈ ˘ËÈ· ˜"˜„ „"·‡ 'È ¯ÏÈ ·˜ÈÚ ‰"ÂÓ ˙"˘Î‬‬
‫ש"ס דדוקא הואיל וטעי בהו טע גופני אמר זיל‬
‫אייתי לי מקורייהו‪ ,‬אבל בלא"ה אפילו למיתא‬ ‫‪ „"Ú‬הרוצה לעקור גפני לבנות בתי דשוו טפי‪.‬‬

‫מקורייהו לא הוה מתיר‪.‬‬ ‫הנה עיני דמעלתו שפיר חזו ברא"ש דב"ק‬
‫צ"ב ע"א דלצור מקומ נמי שרי דלא אסרה תורה‬
‫·‡‪ ÔÙÂ‬דלדינא נ"ל דעל מג אסור אפילו למיעקר‬ ‫אלא דר השחתה אבל בצרי למקומו לאו השחתה‬
‫היא‪ .‬ופסקו ג"כ בתשו' צ"צ סי' מ"א בסופו וכ עשה‬
‫ולשתלינהו במקו אחר‪] ,‬ו[לצור מקומ‬ ‫מעשה בט"ז כמ"ש בי"ד סי' )קי"ז( ]קטז סק"ו[ וכ‬
‫או כל שאיננו לצור הקורות א אפשר למיעקר‬ ‫הארי בשאילת יעב" ח"א סימ ע"ו‪ ,‬אלא שבסו‬
‫ע השרש לנוטע במקו אחר אסור למקצינהו אלא‬ ‫דבריו הוסי קולא שא עוקר איל ע שרשיו וע‬
‫קרקע יניקתו שיכול לחיות ממנו ונוטעו במקו אחר‬
‫יעקר וינטע ‪.‬‬ ‫אי כא שו איסור וז"ל‪ ,‬עוד צרי אני למודעי שא‬
‫אעפ"י שעוקרי' הגפ ממקומה עדיי היא חיה‬
‫]·‪[· ,‡ˆ ˜"· ‡È‚ÂÒ‰ ¯Â‡È‬‬ ‫ויכולי לנוטעה במקו אחר אי כא בית מיחוש‬
‫לעול דפשיטא אי זו קציצה ולא נאסרה כלל בשו‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בפי' ש"ס דב"ק צ"א ע"ב רבו הפירושי‬ ‫אופ שהרי היא כנטועה במקומה וכדקיי"ל גבי‬
‫ערלה )פ"א מ"ג( באיל שנעקר והסלע עמו א יכול‬
‫ואיכא נפקותא לדינא ולא מצאתיו מבוארות‬ ‫לחיות פטור מערלה‪ ,‬כ"ש הכא בנדו דיד ‪ ,‬כ נראה‬
‫וע"כ אבאר בעזה"י דעת רש"י דילפותא דש"ס הוא‬ ‫פשוט עד כא לשו היעב" ‪ .‬ובתשובת בית יעקב‬
‫מייתורא אשר תדע דלמה לי קרא דהא פשיטא‬ ‫סימ ק"מ כתב דברי שאינ נכוני במחילת כבוד‬
‫דספיקא אסורא ולא יקו אלא אחר הידיעה אע"כ‬
‫אשר תדע לשו קרבא הוא ואמר האיל אשר הוא‬ ‫תורתו‪.‬‬
‫קרוב ל יותר וידועה ל תחלה או אותו שאיננו ע‬
‫מאכל אותו תכרות ובנית מקורותיו מצור‪ ,‬ומסיק‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בודאי קרא דלא תשחית )דברי כ‪ ,‬יט( דגבי‬
‫כיו שסופינו לרבות שכל וה"ל למימר בקיצור‬
‫האיל היותר קרוב אלי אותו תכרות אע"כ להורות‬ ‫מצור דמיירי דצרי לקורות האיל לבנות‬
‫בשוי שניה בקורבא אז צרי להקדי סרק לאיל‬ ‫ממנו מצור כדכתיב אותו תשחית‪ ,‬וא"א בלא קציצת‬
‫מאכל ועל אותה ההקדמה כתיב רק מיעוטא‪ ,‬שא‬ ‫לצור מצור‪ ,‬ע"כ הזהיר הכתוב מה שהזהיר שלא‬
‫ע מאכל שוה יותר לקורות מפירות אזי מותר‬ ‫ישחית בלא"ה‪ ,‬אבל מצור מקומו לבנות מצור על‬
‫להקדימו קציצתו לאיל סרק כיו שאיננו דר‬ ‫מקומו מזה הא לא מיירי קרא‪ ,‬וי"ל אה"נ לא הותר‬
‫לקצו כלל שהרי יכול לעקור שרשו ע הסלע עמו‬
‫השחתה‪.‬‬ ‫ולנטוע במקו אחר ואיננו השחתה‪ .‬והרא"ש נמי‬
‫דהתיר בצרי למקומו ומשמע אפי' לקו היינו‬
‫‪ Ì Ó‡Â‬שיטת הראב"ד )בחידושיו לב"ק ש ובשט"מ(‬ ‫בשאינו מוצא מקו אחר לנטוע בה האילנות‬
‫שרוצה לעקור וע"כ קוצ אות ‪ .‬וכ בב"ב )כ"ז(‬
‫דילפותא דש"ס מיתורא דתרי פעמי ע‬ ‫]כ"ו[ ע"א דא"ל רב יוס זיל קו מיירי דלא היה‬
‫רק ע" אשר תדע כי לא ע" מכל וכו' אתי‬
‫לאתוייא ע מאכל ועל זה סובב כל הש"ס כמו‬ ‫יכול לנוטע במקו אחר‪.‬‬
‫לפירש"י הנ"ל א להראב"ד תקשי אשר תדע למה‬
‫לי פשיטא דמספיקא לא נתיר איסור דאורייתא‬ ‫‪ ‰Ê·Â‬מדוקדק היטב מאוד בב"ק )צב‪ ,‬א( דא"ל‬
‫ושיטת גאוני שבשיטה מקובצת דהפסוק אינו יוצא‬
‫מפשוטו‪ ,‬ולא מיירי אלא מע שאיננו מאכל אותו‬ ‫שמואל זיל אייתי לי מקורייהו ופירש"י‬
‫תכרות לא אחר‪ ,‬ומיעוטא דרק דאתיא שא הסרק‬ ‫מקור ושרש ‪ .‬ומשינוי לשונו משמע שלא יקו‬
‫מעולה בדמי ויש הפסד גדול בקציצתו מותר לקו‬ ‫אות אלא יביא שרש ומקור וינטע במקו אחר‬
‫ע מאכל שאינו מעולה כ"כ‪ ,‬ואמר ש"ס כיו‬ ‫ולא לקו ‪ .‬וכ ר"ח אמר זיל עקרינהו ולא זיל‬
‫שסופינו לרבות הכל והכל תלוי בעילוי דמי מ"ט‬ ‫קייצינהו‪ .‬ומ"מ נ"ל נהי דלמדנו מדקדוק זה חומרא‬
‫הזכיר הפסוק כלל מעלה דע מאכל ה"ל לומר אותו‬ ‫דהיכא דסגי ואפשר בעקירה אסור לקו ‪ ,‬מ"מ לקולא‬