Page 254 - 2
P. 254

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קיד ‪Ëȯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫יתחייב הישראל לית לו משלו אבל מה שבא ליד‬                     ‫]‚‪[Ì"ÂÎÚ ÏÊ‬‬
‫ישראל מיד הגוי פקדו או כדומה לא וכתב בקיצור‬
‫בש" ח"מ סי' )שמ"ט( ]שמ"ח[ סק"ג ע"ש‪ .‬וי"ל‬      ‫‪ ‰ ‰Â‬במס' ב"ק קי"ג ע"ב בתוס' מסופקי' אי רב‬
‫בהא מסופק מר בר רב אשי דאפי' אי סבירא ליה‬
‫לאביו גזל עכו" אסור מכל מקו משכנתא כזביני‬     ‫אשי ס"ל גזל עכו" אסור או מותר עי"ש‪.‬‬
‫מטע הפקעת הלואה או דלמא לא שיי הפקאת‬           ‫ומהרי"ל כ' אסור לשמש במשכנתא של עכו"‬
‫הלואה אלא במלוה ולא בפקדו ונמצא כל זה‬         ‫דשואל שלא מדעת גזל הוא חו מליל פסח עיי‬
‫במשכו של גוי ביד ישראל אבל משכו של ישראל‬      ‫ט"ז י"ד סי' ק"כ ס"ק י"ד ועיי מג"א תע"ב ס"ק ב'‬
 ‫ביד גוי בודאי לא הוה כזבינא )אלא( ]ולא[ עדי‬  ‫ע"ש‪ .‬א"כ י"ל הא דרב אשי היה משמש במשכונו‬
                                              ‫של גוי לא הי' בליל פסח ומספקא ליה למר בר רב‬
          ‫משאלה וא"ש דינו של תוס'‪.‬‬            ‫אשי אי ס"ל לאביו גזל גוי אסור ואסור לשמש‪ ,‬ועל‬
                                              ‫כרח מה שהי' משמש הוא משו דחזי דעתי' דגוי‬
‫‪ Ï"ÈÂ‬דס"ל להטור להלכתא אי בודאי אי דעתו‬        ‫לשקועי‪ ,‬וס"ל בדיניה אי אסמכתא כנ"ל וסמ‬
                                              ‫שהתלמידי יבינו כ מדמשמש והרי גוזל וע"כ‬
‫לשקועי ה"ל ספק איסורא דלמא לא הותר‬            ‫יבינו דעתי' לשקועי'‪ ,‬וממילא אי לנו להמציא‬
‫הפקעת הלואה אלא במלוה וממילא מספק גזילה‬       ‫דמשכנתא שאי דעתו לשקועי יהי' כזבינא‪ ,‬דמה"ת‬
‫אסור להשתמש בו והשתא אפי' ישמש בו באיסור‬       ‫יהי' עדי משאלה‪ .‬או דלמא הי' ידוע להתלמידי‬
‫או בליל פסח לא דמי לכלי מדי ולא בעי טבילה‬     ‫דס"ל גזל עכו" מותר ומשו"ה שתי בי' אע"ג דאי‬
‫בודאי א א ספק דעתו לשקועי ה"ל ס"ס אולי‬         ‫דעתי' לשקועי דמותר לגוזלו‪ ,‬והא דהטביל משו‬
‫דעתו לשקועי ולא יקפיד על התשמיש וא תמצא‬       ‫דמשכנתא עדי משאלה והוה כזביני ולא איפשיטא‬
‫לומר אי דעתו לשקועי דלמא הפקעת פקדונו נמי‬     ‫ליה למר בר רב אשי‪ .‬מיהו אנ קי"ל גזל גוי אסור‬
‫מותר ומספק ספיקא מותר להשתמש בו ממילא‬         ‫וכ פסק רמב" כמו שהוכיח חכ צבי סי' כ"ו ע"ש‪.‬‬
‫מספקינ אולי משכנתא כי האי כזביני וטובל בלא‬    ‫ע"כ אמרינ ודאי ר"א לא הי' שותה לולי דדעתיה‬
                                               ‫לשקועי ולטעמיה אזיל דאסמכתא קניא בדיניה‬
                   ‫ברכה וק"ל‪.‬‬
                                                         ‫ולדיד לא בעי טבילה כלל‪.‬‬
        ‫]‪[ÈÂ‚Ó Âχ˘˘ ÌÈÏÎ ˙ÏÈ·Ë‬‬
                                              ‫‪ ‰ÈÓ‬כל הפוסקי פסקו דבאי דעתו לשקועי נמי‬
 ‫‪ Ï"ÊÂ‬הירושלמי ]ע"ז שלהי פ"ה[ ר' אמי סליק ע‬
                                              ‫ספיקא הוה דלא כנ"ל‪ ,‬והטור )ש ( פסק אי‬
 ‫ר"י נשיאה לחמתא )דגרר( ]דגדר[ ושאלי כס‬       ‫ידעינ בודאי אי דעתו לשקועי לא לבעי טבילה‬
‫מ אילי דאסיגס פירוש גוי דלש שאלי לר'‬          ‫ובסתמא מטבלי' מספיקא‪ .‬והנה תוס' )ד"ה אי( כ'‬
 ‫ירמיה אמר צרי להטביל לפי שיצאו מטומאת גוי‬    ‫דישראל שהשכי אצל גוי ופדאו בודאי לא בעי‬
 ‫לקדושת ישראל‪ .‬יצאו לחו ‪ ,‬פירוש שיצאו חו‬
‫לבית המדרש ושמעי ר"ז בר בא בש ר' יוחנ לא‬        ‫טבילה‪ .‬ונתקשה מהרש"א מה בי גוי לישראל‪.‬‬
‫שנו אלא לוקח אבל שואל‪ ,‬מותר מעתה אפי' כלי ‪,‬‬
‫ר' הושע זבי כלי ומטביל ע"כ לשונו‪ .‬ועיי פני‬                ‫]‪[Â˙‡Âω ˙Ú˜Ù‰‬‬
 ‫משה דמיירי ששאלו כס מהגוי וה עשו מה כלי‬
                                              ‫‪ „" ÚÙÏÂ‬לפי הנ"ל דקיי"ל גזל גוי אסור ואסור‬
             ‫ע"ש ולא פי' כל צרכו‪.‬‬
                                              ‫לשמש בו וג הקו' מה"ת ע"י משכו‬
‫‪ „" ÚÙÏÂ‬לא נסתפק מעול דשואל כלי מגוי דלא‬      ‫יהי' כזבינא‪ ,‬יש לומר כמה שכתב ט"ז אלא שלא‬
                                              ‫ביאר יפה‪ ,‬דאע"ג דגזל עכו" אסור מ"מ הפקעת‬
 ‫דמי לכלי מדי שבפרשה‪ ,‬ג אי ספק א‬              ‫הלואתו היכא דבהתירא אתי לידיה מותר‪ .‬והשתא כל‬
‫קנה כס מגוי ועושה הישראל כלי ממנו‪ ,‬דכל הני‬    ‫המשכו הזה דבהתירא אתי לידיה מותר לו להפקיעו‬
‫לא בעי טבילה‪ .‬אבל ה שאלו כס מהגוי להחזיר‬      ‫ולהחזיקו עצמו לגמרי‪ ,‬ונהי שסופו יצטר להחזירו‬
‫לו לאחר זמ ובתו ימי שאלה התיכה ישראל ועשה‬     ‫להעכו" ולא יכול להפקיעו מ"מ כל זמ שלא פדאו‬
‫מה כלי ‪ .‬והשתא נהי דמשו היתר הפקעת הלואתו‬     ‫והוא בידו הרי התשמיש שמשתמש אפי' מחסרו על‬
‫לא בעי טבילה כמו כל שאלה דעלמא‪ ,‬דוקא במשכו‬    ‫ידי התשמיש הוה כהפקעת הלואה ושלו הוא‬
‫דיש לו ג כ חוב על הכלי‪ ,‬אבל ]לא[ בשאלה‬
‫בעלמא‪ ,‬וג משו שקונה בשינוי מעשה שעשאו‬               ‫ומשו"ה מותר לשמש ובעי נמי טבילה‪.‬‬
‫כלי וג קונה בשבח כלי משו זה לחוד לא הי'‬
‫חיוב טבילה‪ .‬אבל השתא דאיכא תרתי שיכול‬         ‫‡‪ Ì Ó‬בי של שלמה בב"ק פ"י סי' כ' דעתו דלא‬

                                              ‫הותר אלא הלואה שנית להוצאה שוב לא‬
   249   250   251   252   253   254   255   256   257   258   259