Page 312 - 2
P. 312

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קלז ‪ÊÚ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫כדי להמציא לו מעות וכעי ברייתא דר"ס בריבית‬     ‫ולקחה ממנו וא כשהוזלו אחר שלקחו ממנו‬
‫דבי ר"ח זה אסור אפי' לא אמר הלויני ואפי' מוכר‬  ‫ועמדו בדינר זהב מותר הוא ואי כא הערמה וכו'‬
‫לאחר לא אותו בע"ד עצמו‪ ,‬וא איננו ריבית קצוצה‬   ‫ע"ש‪ .‬וה הנה דברי תלמידי רשב"א דמייתי הרב"י‬
‫א"ר מיהא הוי‪ .‬אבל תגר שכוונתו לסחור בסחורה זו‬   ‫אעפ"י דש כתבו בש רמב" רבו‪ ,‬ועוד כ"כ ש‬
‫ושוב אפי' מיד ביומו נזדמנה לו סחורה בזול יותר‬  ‫בש הריטב"א דמייתי לשו רש"י ממש בזה אופ‬
‫ומוכר הסחורה ההיא בפחות להמציא לו מעות‬         ‫יע"ש‪ .‬וא נידוק מיניה הא לא יצא השער שרי‬
‫לסחורה השני'‪ ,‬אי בכ כלו ‪ .‬וזה פשוט מאוד‬
                                                       ‫]א"כ[ יסתור הריטב"א את עצמו‪.‬‬
                     ‫מסברא‪.‬‬
                                                   ‫]·‪[‡ ,‰Ò Ó"· ‡"·Ëȯ‰ ȯ·„ ¯Â‡È‬‬
‫‪ ÔÂ„È Â‬שלפנינו הא חזינ דהאי גברא תגרא הוא‬
                                               ‫‡·‪ Ï‬האמת יורה דרכו כי לא באו אלא לפרש לשו‬
‫באותה סחורה ולא לקח מתחלה להמציא לו‬
‫מעות‪ ,‬דהרי קנה אותה סחורה בעצמו מחותנו‬         ‫הש"ס דמדייק מלשו המשנה דקתני וכ‬
‫במעות מזומני ‪ ,‬אלא שלקח ג ממנו בהקפה וחזר‬      ‫השער אבל לעול אפי' בלא יצא השער אלא כגווני‬
‫ומכרו בפחות משו שהיה צרי למעות ולא הו"מ‬        ‫דריטב"א נהי' דרבית קצוצה לא הוה אבק ריבית‬
‫לאצור סחורתו עד יו מועד‪ ,‬אבל אי מוכח מתוכו‬     ‫דרבנ מיהת הוי‪ .‬והא דכ' בש"ע בסי' קס"ג ס"ג ונת‬
                                               ‫לו חטי במנה כמו שהוא השער‪ ,‬לדיוקי מיניה‬
   ‫שע"ד ריבית עשה כ שרי לפע"ד בלי ספק‪.‬‬         ‫לאפוקי א השער הוא בזול אסור‪ ,‬ולא כתב רבותא‬
                                               ‫טפי אפי' לא יצא השער רק ששוי פחות‪ .‬ועוד אפי'‬
‫‪ ‡Â· Â‬לקמייתא להא דרלב"ח שהרי ג הוא אמר‬        ‫בלא הלויני‪ ,‬היינו משו דלא ראה דברי הריטב"א‬
                                               ‫אז כמ"ש לעיל‪ .‬וג מט"ז ש נעלמו דברי בד"ה‬
‫למעלתו שיקח סחורה מחותנו ויתנו לו‬              ‫הנ"ל כי לא היה בידו אותו הספר‪) .‬וביד הש" הי'‬
‫בהקפה‪ ,‬ג זה אינו דומה לדהת ‪ ,‬דהת הא גברי‬
‫דביני ובינו איננו סוחר מהצמר ואי לו עסק בה‬                   ‫כמבואר כמה פעמי (‪.‬‬
‫ומעיקרא לא לקחו אלא בשליחות משלחו ראוב ‪,‬‬
‫אבל הכא הלא ג בלא"ה כבר רצה מעלתו ליקח‬         ‫‡‪ Í‬מ"מ אעפ"י שדברי הריטב"א אי לנו כח לחלק‬
‫יי"ש מחותנו ונזדמ למעלתו עתה התגר הזה שלקחו‬
 ‫מיד ממנו‪ .‬והא למה זה דומה אלו ב' מוכרי יושבי‬  ‫עליה ‪ ,‬מ"מ נ"ל טרשא דידי' דמעלתו שרי בלא‬
‫זה בצד זה ובא פלוני ליקח סחורה ונוח לו ליקח‬    ‫פקפוק‪ .‬דהריטב"א כתב חנוני או תגר המוכר מעט‬
‫מא' מה אפי' קצת ביוקר בהמתנה ממה שיקח מזה‬      ‫מעט‪ ,‬הנה רוב תגרי אינ מוכרי מעט מעט אלא‬
‫בפחות ובהמתנה כי השני נוח לו והראשו קשה‬        ‫סוחרי לאצור עד יומא דשוקא או עד השער הגדול‬
‫ממנו‪ .‬וה"נ דכוותי' כי בלא"ה רצה מעלתו ליקח‬     ‫כידוע‪ .‬א הריטב"א רבותא קמ"ל‪ ,‬לא מיבעיא תגר‬
‫יי"ש מחותנו‪ ,‬נמצא יש לשניכ יי"ש למכור והקונה‬   ‫המוכר אח"ז ואז ירויח וא"כ אפי' אירעו שהפסיד‬
‫הזה רוצה ליקח ממעלתו בהמתנה קצת ביוקר ממה‬      ‫לא איכפת ל ‪ ,‬אלא אפי' אלו המוכרי מיד ולאלתר‬
‫שיקח מחותנו כי מעלתו נוח לו יותר ואי זה עני‬    ‫מעט מעט ומוכר מה בשעת הזול בפחות ממה‬
                                               ‫שקנה עכשיו מ"מ כיו שמוכר מעט מעט דרכו‬
      ‫לדרלב"ח כלל ונ"ל היתר גמור לפע"ד‪.‬‬        ‫שימש זמ מכירתו לאט לאט עד שעת היוקר ושוב‬
                                               ‫ירויח יותר ממה שהפסיד‪ ,‬וא אירע שלא הי' כ‬
‫‪ ÂÏ·ÈÂ‬ענוי וישבעו יחי לבבכ לעד‪ .‬הכ"ד‬          ‫ונכזבה תוחלתו אי בכ כלו דדר תגרי כ הוא‪,‬‬
                                               ‫ולאפוקי מי שאיננו תגר באותה סחורה ומעיקרא‬
                  ‫בנחיצה רבה‪.‬‬                  ‫איננו לוקח בהקפה אלא למכור מיד בבת א' בזול‬

    ‫‪.˜"ÙÏ Á"˜Ù ÂÈÏÒÎ 'È '‰ ÌÂÈÏ ¯˜Â· ¯Â‡Î ·"Ù‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬
   307   308   309   310   311   312   313   314   315   316   317