Page 339 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫„˘‬

‫דוסתות דרבנ ‪ ,‬מ"מ הא לעול תלינ במצוי בי‬ ‫בתשובת אמונת שמואל )סי' כג( שתוכל להרגיש זה‬
‫להקל בי להחמיר‪ ,‬וביו הוסת עכ"פ מצוי טפי ד‬ ‫במשמושה ובישיבתה וכדומה‪.‬‬
‫המקור מד המכה שאי אנו יודעי שמוציאה ד‬
‫ומה"ת לטהר‪ .‬ולפע"ד קשיא לי ולהתוס' מי ניחא‬ ‫]„‪[Ì˙Î ‡Ï Ì‬‬
‫שה כתבו פ' כל היד ט"ז ע"א ד"ה ומ"ס וסתות‬
‫דרבנ ‪ ,‬נראה דוקא במרגשת שד זה מ המכה‬ ‫‪ Ì Ó‡Â‬מה שנתעוררו רבותינו להקשות ע"ז דא‬
‫ואפ"ה א זמ וסת הוא אי וסתות דאוריי' חיישי'‬
‫וכו'‪ ,‬אבל א אינה מרגשת שד זה מ המכה טמאה‬ ‫כדברי הרשב"א א"כ מה זה הסתכלו‬
‫לכ"ע א הוא זמ וסתה דאל"ה וכי לעול לא‬ ‫תלמידי ר"ע זה בזה עיי בנדה נ"ח ע"ב כשטיהר‬
‫תטמא והלא קוד מכה היה לה וסתה עכ"ל‪ .‬וקשה‬ ‫כת לאשה במכה שיכולה להתגלע ולהוציא ד‬
‫מה בכ שלעול לא תטמא וכי אנו ערבאי ואחראי‬ ‫והלא אפי' בד גמור מטהרי אפי' במכה שאינה‬
‫יודעת שמוציאה ד ‪ .‬האמת כמ"ש בתפארת ישראל‬
‫לכ עיי' זבי משנה ב' פ"ב‪.‬‬ ‫דש מיירי במכה יבישה שאי בה עתה ד ולא‬
‫דרכה להוציא ד ‪ .‬וחלוק זה מבואר במרדכי )שבועות(‬
‫‡·‪ Ï‬העני מוב בפשיטות‪ ,‬דהא נהי שמספק‬ ‫למעיי ש ‪ ,‬וכ"כ בסדרי טהרה )ש (‪ .‬ואמנ מה‬
‫שקשה מזה עוד מדאמר לה ר"ע ד אמר רחמנא‬
‫מוקמינ אשה בחזקת טהרה‪ ,‬מ"מ רוב עדי‬ ‫ולא כת ·‪ .‬נ"ל דברי ר"ע תמוהי בלא"ה בזה‪ ,‬דלא‬
‫מחזקה והרי רוב נשי רואות לזמ ידוע עכ"פ א'‬ ‫היה לו לתלות בלשו הקרא ד ולא כת ‪ ,‬דהרי‬
‫לשלשי יו או מאוחר זמ מה‪ ,‬אבל שלא תרא'‬ ‫באמת אי חלוק בי ד לכת ‪ ,‬אלא שזה יצא‬
‫לעול זה לא שמענו‪ .‬וא"כ אי נטהר אשה זו משו‬ ‫בהרגשה וזה בלא הרגשה‪ ,‬והול"ל בבשרה אמר‬
‫ספק ד מכה ונוקמא אחזקה טהרה ותהיה טהורה‬ ‫רחמנא עד שתרגיש והאי לא ארגשה‪ .‬וא"נ דלמא‬
‫לעול ונוציאה מרוב נשי שעכ"פ חזיא פ"א בזמ‬ ‫אתא מעלמא ומה היה לו להביא ה קרא ד ולא‬
‫מה‪ .‬וע"כ א"א לנו אלא שנקבע לה זמ לראיית ד‬
‫נדה נמי‪ ,‬ומה"ת לא נאמר שזה היו הוא ביו וסתה‬ ‫כת ‚‪.‬‬
‫דמעיקרא אע"פ שאינו מה"ת כצ"ל בכוונת התוס'‪,‬‬
‫ודלא כהבנת הש" רס"י קצ"א )סק"ז( יע"ש‪ .‬וכיו‬ ‫‪ Î"Ú‬היה נ"ל שעיקר מה שהיו מסתכלי ביה לא‬
‫שכ קשה מה הועילו א ג מרגשת שד זו בא‬
‫מהמכה אכתי אמאי לא נימא שג ד נדה מעורב‬ ‫על שטיהר האשה לבעלה דבודאי ראויה‬
‫בו והרי א ימש שפעת המכה זה אחר זה כמה‬ ‫לטהרה א יש לה מכה וכהרשב"א‪ ,‬ועוד שלא‬
‫חדשי כמו שהי' בנדו שלפנינו ותרגש ד מכה‬ ‫הרגישה‪ ,‬אבל במה שטיהר ר"ע ג הד מלטמא‬
‫נטהרה זמ רב ונוציאה מרוב נשי הרואות עכ"פ‬ ‫טומאת ערב אע"ג דקיי"ל מקור מקומו טמא ואפי'‬
‫אי אתא ממכה שבבט ואתא דר מקור נמי טמא‬
‫מעונה לעונה וצ"ע לכאורה‪.‰‬‬ ‫כמבואר מלשו הש"ס פ' כל היד )טז‪ ,‬א(‪ ,‬ומכ"ש אי‬
‫אתא ממקור ממש בלי הרגשה דטמא ואפ"ה הקיל‬
‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬בזה דאע"ג דודאי רוב או כל נשי‬ ‫ר"ע וטיהר וע"ז היו מסתכלי ‪ .‬וע"כ הביא מיעט‬
‫קרא להדי' ד ולא כת וקרא זה לעני טומאת הד‬
‫בעלמא מוציאות מותרי דמיה בזמ‬ ‫נאמר כמבואר ר"פ ד הנדה ]נד‪ ,‬ב[ דילפי' מד‬
‫ידוע ולא ישנו את תפקיד כ"א ע"י מציאות רחוק‪,‬‬ ‫)תהי'( ]יהיה[ שתהי' מדוה כמותה יע"ש וזה נ"ל‬
‫מכל מקו א יש לה מכה שדרכה להתאס ש‬ ‫ברור ומקו הניחו לי‪ .‬אבל שתהיה האשה טהורה‬
‫ד ומוגלא וכדומה אזי נפל פיתא בבירא ואי כא‬
‫שו וסת ידוע וקבוע‪ ,‬כי ד המותרות מתקב‬ ‫היה פשיטא„‪.‬‬
‫במקו המורסא ההיא ומתאס ויוצא או סופו לצאת‬
‫ש ‪ .‬הג אמנ ידעתי שעל פי הטבע לפעמי יקרה‬ ‫]·‪[‡ ,ÊË ‰„ 'ÒÂ˙‰ ¯Â‡È‬‬
‫העני בהיפ מזה‪ ,‬דהיינו שע"י כאב ויסורי‬
‫שבמקור לא יעצר העורק כח לבשל הד המתאס‬ ‫˙‪ Â‬הקשו על שיטה הנ"ל דס"ל דתלינ אפי' ביו‬

‫הוסת במכה שאינה יודעת שמוציאה ד ‪ ,‬הא נהי‬

‫·‪.‡È ‰¯Ú‰ ·Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‬‬
‫‚‪.‰ È ‡˙ÏÈÓ ‡„Á ˘È‚¯˙˘ „Ú ‰¯˘·· χÂÓ˘„ ͉ Ú"¯„ ‡˘¯„ ͉„ ·˙΢ Ì˘ ‰„ "ϯڷ ÔÈÂÚÈ .‬‬
‫„‪"ϯډ ˙¯Ú‰ ‡ÏÈÓÓ ˙¯ÒÂÓ Ì˘ Âȯ·„·Â ‰Ê· Íȯ‡‰ · ,Á ‰„ Ò"˙Á 'ÈÁ· Ìχ .˘"Ú ˜ÂÒÙ‰  ȷ¯Ï ÛÏÁ˙ ˘ ¯ÈÚ‰ Ì˘ "¯ÏÚ· .‬‬

‫‪.ÔÈ·˙ ÔÈ·Â ˘"ÈÈÚ‬‬
‫‪.ÊÚ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .Ì˘ ‚È ‰¯Ú‰·Â ·Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .‰‬‬