Page 341 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˘‪Â‬‬

‫נאמנת נמי למיעקרה וה"ל כעי הפה שאסר הוא‬ ‫]˙‪[Ì„ ‰‡ÈˆÂÓ Ì‡ ÌÈÚ„ÂÈ Ôȇ˘ ‰ÎÓ· ‰ÈÏ‬‬
‫הפה שהתיר‪.Ê‬‬
‫‡‪ Ì Ó‬שלא בשעת וסתה א אינה יודעת שמכתה‬
‫]‪[„Á‡ „Ú Ù"Ú ÔÈ˘ ÂÚ‬‬
‫מוציאה ד מבואר דעת מרדכי )שבועות פ"ב‬
‫‪ ¯·ÎÂ‬מאז‪ Á‬עמדתי על דברי הרמב" פי"ו מה'‬ ‫סי' תשל"ה( ותשו' מהר" דפוס פראג סי' תרכ"ה‬
‫לטהר‪ ,‬וכ הסכמת רמ"א )ש (‪ .‬וכ הוכחתי‪ Â‬דעת‬
‫סנהדרי הל' ו' כתב וז"ל אינו צרי ב' עדי‬ ‫הראב"ד בס' בעלי הנפש שמפרש וא יש לה וסת‬
‫למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א‬ ‫כפי' המרדכי‪ ,‬וכ דעת רוב אחרוני בתשובותיה ‪.‬‬
‫יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה‪ ,‬כלאי כר‬ ‫וכ"כ בפלתי )ש ( שאי להחמיר כיו דלכאורה‬
‫ה הפירות אלו‪ ,‬גרושה או זונה אשה זו‪ ,‬ואכל או‬ ‫הרשב"א מתיר אפי' בשעת וסתה ממש והמחבר פסק‬
‫בעל בעדי אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר‬ ‫כוותי' אי נחמיר אנחנו אפי' שלא בשעת וסתה‪.‬‬
‫האיסור בע"א‪ .‬והכ"מ נדחק במוצא זה הדי ‪.‬‬ ‫ואלו הש" )סק"כ( כתב דוקא לבעלה שלא תתגרש‬
‫והמל"מ פ"ג משגגות הל' ב' הראה מקומו‬ ‫מקלינ כולי האי‪ ,‬אבל שלא להצריכה נקיי לא ס"ד‬
‫מירושלמי דנזיר )פ"ח ה"א(‪ .Ë‬ועיי בקידושי ס"ג‬
‫ע"ב ובפ"י ש וש ס"ד ע"א בתוס' ד"ה נאמ‬ ‫להקל כ"כ‪.‬‬

‫לנדרי ע"ש‪.‬‬ ‫‪ ˙Ó‡·Â‬יש לעשות סמוכי לזה מהש"ס דאמר א‬

‫‪ ‰È‰Â‬לי מקו עיו תיפוק ליה ]ד[מה"ת מוכח‬ ‫יש לה מכה תולה במכתה וכו' נאמנת‬
‫אשה לומר מכה יש לי באותו מקו שממנו הד‬
‫כהרמב" הנ"ל‪ ,‬דאלת"ה כרת ומלקות וקרב‬ ‫שותת ויורד‪ .‬ויל"ד בבבא דרישא מיד הומ"ל נאמנת‬
‫בבועל נדה היכי משכחת ליה‪ ,‬דהא אפי' א ראינו‬ ‫אשה לומר מכה יש לי שממנה הד יוצא ותולה‬
‫הד שותת ויורד מבי רגליה דלמא לא ארגשה‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬ומ"ט חלקו לשתי בבות וכבר דברו מזה‬
‫וע"כ שהיא אמרה הרגשתי והוחזקה נדה עפ"י‬ ‫בתשובת האחרוני ע"ש ובסדרי טהרה )סי' קפז‬
‫עצמה‪ ,‬ושוב כשבא עליה בשני עדי לוקה וחייב‬
‫כרת‪ .‬א"כ הרי הדי מבואר מה"ת‪ .‬והיה ניחא לי‬ ‫סקי"ב(‪.‬‬
‫דשאני הכא דחזקת דמי מ המקור בהרגשה‪ ,‬כי כ‬
‫צריכי לפרש לשו המשנה נדה )י"ח( ]י"ז[ ע"ב‬ ‫‪ „"ÚÏ Â‬דהנה בהא דמהימ האשה בכ יש לעיי‬
‫שחזקת דמי מ המקור והיוצאי מ המקור רוב‬
‫יוצאי בהרגשה‪ ,‬וכ מבואר להדיא בלשו הרמב"‬ ‫קצת ועמ"ש מזה במנחת יעקב )סי' קפז‬
‫סקכ"ה(‪ .‬באמת )ד(בשלמא בכל אשה דעלמא‬
‫רפ"ט מא"ב יע"ש וא"ש הא‪.È‬‬ ‫דנאמנת למיעקר וסתה לק"מ‪ ,‬כיו דהיו בחזקת‬
‫שתראה מנ"ל שתאומ ‪ .‬ולקו' זו עוררני הרב הגדול‬
‫‡‪ Í‬לעני קביעת וסת אפי' ראינו ג"פ ביו זה ד‬ ‫מו"ה סענדיר אבד"ק רעכני נ"י וכתב דלא דמי‬
‫לוספרה לה‪ ,‬דיומי ממילא אדכי כמ"ש תוס' בגיטי‬
‫שותת ממנה ונימא חזקה שהי' בהרגשה‪ ,‬מ"מ‬ ‫ב' ע"ב ]ד"ה עד[ ומהרש"א ש ‪ ,‬אבל היכי דאתחזק‬
‫מא לימא ל שקבעה וסת ליו זה‪ ,‬דלמא ג בנתיי‬ ‫איסור כגו שקבעה וסת היו מנ"ל דמהימנת‬
‫ראתה באופ שאי ההפלגות שוות‪ ,‬או שמא קפצה‬ ‫למיעקר וסתה‪ ,‬או למימר שיש לה מכה שממנו הד‬
‫היו או אכלה שו וכדומה או שמא היא היו בימי‬ ‫שותת עתה‪ ,‬דזה לא מצינו למיל מוספרה לה אלו‬
‫זיבתה שאינה קובעת בו וסת‪ .‬וע"כ אנו סומכי על‬ ‫דברי הרב נ"י‪ .‬ולפע"ד משו הא לא אריא כיו דכל‬
‫חשבונה ודבורה‪ .‬ונמצא שכל הקביעות הוא על פיה‪.‬‬ ‫עיקר הוסת נקבע אלא על פיה ומפיה אנו חיי‬
‫ומכ"ש כשלא ראינו כ ד שותת רק היא אמרה ד‬
‫ראיתי‪ .‬א"כ מ הדי שתאומ לעקור הוסת או לומר‬

‫ד זה מ המכה שותת ויורד וא"ש‪.‬‬

‫‪.·Ó˜ È"ÒÂÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ .Â‬‬
‫‪.ÔȯÂÒȇ· ‰"„ Ì˘ ÔÈËÈ‚ Ò"˙Á 'ÈÁ· ÔÈÂÚÈ .Ê‬‬
‫‪.‰ 'ÈÒ ‚"Á ‰ˆ 'ÈÒ ‡"Á Ú"‰‡ ,Á¯ 'ÈÒ Á"‡ Ò"˙Á ˙"¢·Â ‰Ú˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Á‬‬
‫‪Ë"ȯ‰Ó‰ Ì‰Ï Ì„˜Â ,ÈÓÏ˘Â¯È‰ ‡È·‰˘ ,Ê"ȉ Ë"Ù ˙¯ÈÊ 'ω Ì"·Ó¯ 'ÈÚ .Ì˘ Ì"·Ó¯‰ ÔÂÈÏ‚· ‡"Ú¯  ÈȈ ·"‰ Â"Ù ‰ËÂÒ ÈÓÏ˘Â¯È· ‰"Π.Ë‬‬
‫˜„‪.‡ ,ˆ ÔÈÏÂÁ ˘"˘¯· Ì‚ '¯Â .‚Ó 'ÈÒ Ú"‰‡ ‰"Á ÂÈ˙·¢˙·Â · ,‚Ò ÔÈ˘Â‬‬
‫‪.· ,ÊÈ ‰„ Ï Ò"Á 'ÈÁ·Â ,‰Ú˜ 'ÈÒÂ Ë ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .È‬‬