Page 345 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˘‪È‬‬

‫המכה במקור עצמו ואז באמת הד טמא והיא‬ ‫בעי אז פוג ג בדבר חרי ופוג בעי אסור עכ"פ‬
‫טהורה‪ ,‬ואי בי מכה במקור‪ ,‬ר"ל כשאינה יודעת‬ ‫בדברי שמשביחו' ברוב המאכלי כמ"ש מג"א )סי'‬
‫שהד יוצא מהמקור או מהצדדי אז האשה טהורה‬ ‫תמז סקכ"ג( לעני חמ שמשביח ברוב הדברי וכ‬
‫לעול כשיש בה מכה בעול כמו שהוכחנו ונאמנת‬
‫לומר שהמכה אינה בקור לטהר ג הד עצמו‪ ,‬וי"ל‬ ‫חמאה‪ ,‬משא"כ משו אינו ב"י ולק"מ‪.ÁÈ‬‬
‫וק"ל‪ .‬מ"מ מבואר מתוספתא דאפי' למ"ד מקור‬
‫מקומו טהור‪ ,‬ג האשה טהורה אפי' אי המכה‬ ‫‡·‪ Ï‬עיקור קושייתו מספק טריפות וספק דרוסה‬
‫מוציאה ד ‪ ,‬שהרי לא הוזכר ש מידי מזה‪ .‬ולאותו‬
‫מ"ד לעול ליכא ס"ס משני שמות‪ ,‬דהא מקומו טהור‬ ‫דכל אות הס"ס אינ משתי שמות ואפ"ה‬
‫ס"ל‪ ,‬אע"כ בנדה דאיכא חזקת טהרה לא בעינ ס"ס‬ ‫מועילי ‪.‬‬

‫משני שמות וכמ"ש לעיל וק"ל‪.‬‬ ‫]‪[Ú¯‚ ‡˜ÈÙÒ ˜ÙÒ‬‬

‫‪ ‡Â· Â‬לנדו שלפנינו בעזה"י לכאורה אתתא דא לא‬ ‫‪ Î"ÚÂ‬נלע"ד דכל כיוצא באלו לא צריכי לציורי‬

‫מבעיא שאינה יודעת שיש לה מכה שמוציאה‬ ‫ס"ס כיו דבלאה"נ רוב בהמות כשרות ה ‪,‬‬
‫ד אלא אפי' מכה שיש בה ד דזה סגי להרשב"א‬ ‫ורק משו דבעינ עכ"פ לתלות בהיתר לפנינו כיו‬
‫מיהת זה נמי אינה יודעת‪ .‬דאע"ג דבכבדא אית ביה‬ ‫דאיכא ריעותא לפנינו כמ"ש רשב"א בש ר' יונה‬
‫דמא ואמרינ ר"פ מי שאחזו )סט‪ ,‬א( האי דמא דאתי‬ ‫פ"ק דחולי )י‪ ,‬ב( וכמ"ש הפר"ח באריכות ]ריש[ סי'‬
‫מפומא אי מכבדא אתי לית ליה תקנתא‪ ,‬ומסיק ש‬ ‫כ"ט ע"ש‪ ,‬מועיל ס"ס גרוע‪ .‬וראיה לזה מס"ס דר"פ‬
‫כיו דמפומא אתי אימר אתמוחי אתמחה‪ ,‬ופירש"י‬ ‫האשה שהיא עושה צרכיה )נט‪ ,‬ב( שאי לו שו ציור‬
‫כיו דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מ הריאה‬ ‫ס"ס‪ ,‬וע"כ ה"ט משו דאשה בחזקת טהרה עומדת‪.‬‬
‫עולה למעלה ונפיק דר הפה אימר אתמוחי אתמחי‬ ‫וכ"כ כה"ג בט"ז רס"י ק"צ וע"ש בפלתי )סק"ב(‪.ËÈ‬‬
‫כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלו כו'‪ .‬והנראה‬ ‫וכ צריכי לומר נמי הכא באשה זו דבחזקת טהרה‬
‫מזה דריאה שהוא סמוכה לפה מוציאה המותרת‬ ‫עומדת מועיל עכ"פ ס"ס גרוע כזה‪ ,‬ומכ"ש וק"ו‬
‫והליחה סרוחה שלה דר הפה והכבד מוציאה דר‬ ‫באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה דה"ל רוב‬
‫מטה וא אמנ נסתמו השבילי שלא יצא דר מטה‬ ‫וחזקה אלימתא דרוב ימי אינה רואה בי וסת לוסת‬
‫ומתעכב בה כ"כ עד שע"כ מתו הרבוי חוזר דר‬ ‫וחזקת טהרה שלה אלי טובא בי וסת לוסת‪.‬‬
‫מעלה ע"י קנה הריאה נמצא שנתעכב יותר מדאי‬ ‫ומשו"ה מועיל לה ס"ס גרוע לתלות אפי' בד מכה‬
‫מסתמא אכלה המכה את כל סביבותיה עד שאתמחי‬ ‫שאינו עובר דר המקור ומשו"ה סתמו כל הפוסקי‬
‫אתמוחי כולה וזהו סי' במה שאנו רואי יוצא הד‬
‫בזה ולעול טעמא משו ס"ה כהרמ"א‪.‬‬
‫דר הפה מסתמא נסתמו שבילי של מטה‪.‬‬
‫]·‪[Á"Ù ‰„ ‡˙ÙÒÂ˙· ¯Â‡È‬‬
‫‪ ‰Ê·Â‬יובנו דברי דרכי משה בי"ד סי' מ"א אמ"ש‬
‫‪ ‰ÊÂ‬לשו התוספתא פ"ח מנדה )ה"ב( נאמנת אשה‬
‫הב"י ש על הרוקח ]סי' שפ"א[ שכתב נימוק‬
‫הכבד טריפה‪ ,‬וכתב הרב"י דהיינו בלא נשתיירו ב'‬ ‫לומר יש בי מכה במקור ]ואי בי מכה במקור[‬
‫זיתי ‪ ,‬ורמ"א כתב דלא משמע כ בש"ס דגיטי ‪.‬‬ ‫דברי רבי‪ ,‬רשב"א אומר משו ר"מ ד היוצא‬
‫וכוונתו כנ"ל‪ ,‬דכיו שא יוצא מ הפה אנו יודעי‬ ‫מהמקור אעפ"י שבידוע שהוא ד מכה טמא‪ .‬והנה‬
‫שנימוקה כולה דאל"כ הי' יוצא א' א' דר מטה‪,‬‬ ‫מאי דשיי נאמנות באי בי מכה במקור לטמאת את‬
‫אבל כיו שנתעכב כל כ עד שיוצא דר הפה אכלה‬ ‫עצמה היינו ללקות את בעלה או לשרו עליה‬
‫המכה סביבותיה‪ ,‬א"כ כל כבד שהתחילה למוק‬ ‫תרומה‪ .Î‬אבל אי קשיא מאי קאמר רשב"א ד מקור‬
‫צריכי אנו למיחש שמא לא היה מקו לפלוט דר‬ ‫טמא אעפ"י שבא מהמכה‪ ,‬מנ"ל דרבי לא ס"ל כ ‪,‬‬
‫מטה והיה מתמוגג והול ונימוס עד שלבסו היה‬ ‫דלמא ה"פ נאמנת ]אשה לומר[ יש בי מכה במקור‬
‫יוצא דר הפה וזה כלל גדול בטריפיות כל שסופו‬ ‫כשהד יוצא בודאי מהמקור אז צריכי שתדע שג‬

‫‪.˘"Ú ‡ ,·È ˙"„‰Ó ˙·Â˙ÎÏ 'ÈÁ· Ì‚ ‰ ¢ Ô ‚Ò·  ȷ¯Ï ‡ˆÓ ‰Ê ÔÈ Ú .ÁÈ‬‬
‫‪.‡ÏÈÓÓ ‰"„ ·Ó˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ¯‡Â·Ó ÔΠ.ËÈ‬‬

‫‪‰¯Â˙‰„ ,‰ÏÚ·Ó ‡ÈˆÂ‰Ï ‰ÎÓ Â· Ôȇ ¯ÓÂÏ ‰˘‡ ˙ Ó‡ ˘ ‡˙ÙÒÂ˙‰ 'ÈÙ˘ Ï"„¯‰ Ì˘· ‡È·Ó ‡ ˙‡ Ì˘ ‰„ ‡˙ÙÒÂ˙Ï Ï‡ÂÓ˘ ‰ÙˆÓ· .Î‬‬
‫‪.‰Ï ‰¯ÙÒÂÓ ‰Ê ÏÚ ‰˙ ÈÓ‡‰‬‬