Page 334 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קמג ‪ˈ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫ונקיבה אבל בתו ימי טוהר לא‪ ,‬יע"ש בפני ‪.‬‬ ‫משא"כ לעני חששא הא סיי רשב"א בסו דבריו‬
‫ולכאורה ק' אמאי‪ ,‬הא הסכמת הרשב"א להראב"ד‬ ‫וז"ל ומהא נמי משמע דאפי' מיחש נמי לא חיישא‬
‫הנ"ל דג בימי טוהר חוששת עכ"פ ואי נתירה‬ ‫משא"כ בשאר ימי מניקתא‪ .‬אבל הרב ר"א כתב‬
‫לבעלה‪ .Â‬והיה אפשר לדחוק בזה באחד משני‬ ‫דמקבע הוא דלא קבעה הא ליחוש נמי חיישינ‬
‫אופני ‪ .‬א( דה"נ אחר שעברו ימי טוהר אסורה‬ ‫דומיא די"א שבי נדה לנדה שחוששת לפמ"ש‬
‫לבעלה א לא פסקה מלראות עדיי מחמת תשמיש‬ ‫למעלה‪ .‬ואע"פ שהראשו נ"ל עיקר יש לחוש לדברי‬
‫אלא שהוא כתב בתו ימי טוהר מיהת מותרת לשמש‬ ‫הרב ז"ל עכ"ל‪ .‬והיינו דלעיל מזה הביא פלוגתא‬
‫אפי' אחר שראתה ג"פ משו דד טוהר הוא‬ ‫בתה"א דהראב"ד פסק דבי"א שבי נדה לנדה‬
‫ולבעלה לא החמירו אבל אה"נ א לא פסקה‬ ‫חוששת אפי' לראיה אחת כרב פפא ]לט‪ ,‬א[ )ס"פ‬
‫מלראות מ"ת כל ימי טוהר אזי כשעברה ימי טוהר‬ ‫האשה( ויע"ש במהרש"א וק"ל‪ .‬ומביאה הרב"י סי'‬
‫אסורה לשמש דחוששת מימי טוהר לימי טומאה‬ ‫קפ"ט ד"ה מדי הגמ'‪ ,‬ועוד נדבר מזה לקמ אי"ה‪.‬‬
‫כנ"ל וזהו קצת דוחק בלישנא‪ .‬ב( י"ל כ ‪ ,‬דהראב"ד‬
‫ילי זה מי"א יו שבי נדה לנדה והת הא פליג‬ ‫‪ ÔÂÈÎÂ‬שכ על מי נסמו לומר דלא תחוש הלא‬
‫הרמב" ופסק כר"ה בריה דר"י ס"פ בנות כותי )לט‪,‬‬
‫ב( דליכא אפי' חששא‪ ,‬וה"ה בימי טוהר והרשב"א‬ ‫להרמב" אפילו וסת ממש קבעה ולהראב"ד‬
‫נמי לא הסכי בזה לראב"ד אלא מחמת חומרא‬ ‫נמי נהי דלא קבעה מיחש מיהת חיישינ אפי' בימי‬
‫בעלמא וא"כ סמכינ להתירה לבעלה אפי' לא פסקה‬ ‫טוהר ומכ"ש בימי הנקה והרשב"א נמי כתב בהדיה‬
‫לראות כל ימי טוהר מ"מ לא תחוש לזה אח"כ וג‬ ‫דבימי מניקה חוששת אלא דבימי טוהר דעתו להקל‪,‬‬
‫זה דוחק קצת מנ"ל להש" להעמיס זה בדברי רמ"א‬ ‫אלא שלא מלאו לבו להקל נגד הראב"ד‪ ,‬וא"כ על‬
‫דלמא ס"ל עיקר כהראב"ד בהא די"א שבי נדה‬ ‫מי נסמו להקל בזה‪ .‰‬וכל מה שהקשה מעלתו אינו‬
‫לנדה כיו דג הרמב" פ"ח מאיסורי ביאה )ה"ט(‬ ‫מלשו המשנה והש"ס אלא מלשו הפוסקי האלו‬
‫קאי כותיה ופסק כר"פ יע"ש‪ .‬וא"כ אה"נ דנאסרה‬ ‫בעצמ הקשה וכל קושיא יש לה תירו ‪ ,‬ויתבאר‬
‫לבעלה מימי טהרה לימי טומאה אמנ לפי הנ"ל‬
‫יתיישב בפשיטות דס"ל כיו דלבלעה לא החמירו‬ ‫לקמ אי"ה‪.‬‬
‫כלל בחששא שהרי משו כ לא נאסרה בפ"א וא"כ‬
‫הוא הדי בג' פעמי דד טוהר כיו שאינו אלא‬ ‫‪ ˙Âȉ‬כ יפה כתב רמ"א דג"פ אחר לידה נאסרת על‬
‫חששא בעלמא לא תיחש לה לעני בעלה ודוקא‬
‫במניקה בשלשה דאיכא עכ"פ הרמב" דס"ל‬ ‫בעלה משו ה חששא‪ ,‬וכ"כ להדיא גדול)י(‬
‫דקובעת אפי' וסת‪ ,‬א"כ להרמב" קבעה‪ ,‬ולדיד‬ ‫האחרוני הגאו בסדרי טהרה בסימ קפ"ז סקכ"ו‬
‫אפי' חששא לא תחוש בתמיה מש"ה מחמרינ בג"פ‬ ‫בד"ה הנה‪ ,‬והניח בצ"ע‪ .‬ולמש"ל י"ל הצ"ע שלו‬
‫אפילו לבעלה‪ ,‬משא"כ בימי טוהר דלכ"ע לא קבעה‬ ‫דהחששא דג"פ של ימי מניקה חמיר טפי כיו‬
‫וסת וליכא אלא חששא בעלמא לא נראה לש"‬ ‫דלרמב" אפי' וסת קבעה א"כ לעני חששא עכ"פ‬
‫לחלק בי חששא דפ"א לחששא דג"פ‪ .‬ויעיי‬
‫אי להקל אפילו לבעלה‪.‬‬
‫במהרש"א ס"פ האשה הנ"ל‪.‬‬
‫]¯‪[¯‰ÂË ÈÓÈ· ˙"Ó‬‬

‫‪ ‰Ê·Â‬יובנו על נכו דברי הש" סי' קפ"ז סקל"ב‬

‫שכתב דכל זה כשראתה אחר ימי טוהר דזכר‬

‫‪‡ˆÓ (Ì‰È ÙÏ ‰È‰ ‡Ï˘) ‡"·Ëȯ‰ 'ÈÁ· ȯ‰˘ ,Ô"·Ó¯‰Ï Â È„Ï ËȘ ‡"·Ëȯ‰„ Ì˘ È"··˘ ‚"ȉΠ‡Ï„ Է‰Â Ì˘ Í"˘ 'ÈÚ .‚‰ Ó‰‬‬
‫‪.[‰ÊÏ ·Ï ÂÓ˘ ‡Ï˘ ‡Ò˜ ‰¯Ú‰· ˘„Á‰ ¯‡˘· '¯Â] Ô"·Ó¯‰ ‡Ï ÛÂÒ·Ï „"·‡¯‰‬‬

‫‪˙ÒÂÎ ‰˙ȇ¯Ï ˘ÂÁÏ ÔȯÈÓÁÓ Â ‡ ‡Ï‡ ,‰˙Â˜È Ó ÈÓÈ· Â"˜ ‰˘‡ Ôȇ„ Ô„È„Ï„ ‰‡¯  :Ï"Ê ‰Ê ÔÈ Ú· ·˙Î ‚"˜Ò ÊÙ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‡"ÂÊÁ·Â .‰‬‬
‫˘‡‪ȯ‰„ „ÂÚ ,‰¯ÂÓ‚ ˙Ò ‡È‰ ‰˙Â˜È Ó ÈÓÈ·„ Ô"·Ó¯ ˙Ú„Ï ‡Ï‡ ÂÊ ‡¯ÓÂÁ Â ÈˆÓ ‡Ï„ ,¯‰ÂË ÈÓÈ Ï˘ ˙Ò· ¯ÓÁ‰Ï Ôȇ ,‰Ú·˜ ‰ È‬‬
‫„‪Ï·‡ ‰˙Â˜È Ó ÈÓÈ· ¯ÈÓÁ‰Ï Â Ï È„ ¯ÈÓÁ‰ „"·‡¯‰˘ ÔÂÈÎ ‰˘ÚÓÏ ÔÈÏÈ˜Ó Â ‡ Ôȇ˘ ‡Ï‡ ,ÔÈ˘˘ÂÁ Ôȇ ˘ÂÁÏ Û‡ ÔÈ„‰ ¯˜ÈÚÓ„ ‡"·˘¯ ˙Ú‬‬
‫‪Ó"Ó ,Ô"·Ó¯ ˙Ú„Î ‰Ê· ÔȯÈÓÁÓ Â ‡„ ȉ  ,‰˙·ÈÊ ÈÓÈ· ˙Ò ˙ڷ˜ ‰˘‡ Ôȇ Ô„È„Ï Ì‚„ „"·‡¯‰ ˙Ú„ ȯ‰Â ,‰‡ÓÂË ÈÓÈÏ ¯Â‰Ë ÈÓÈÓ ‡Ï‬‬
‫·‪‰˙‡¯ ̇„ ‰‡¯  ,'Ó‚‰ ÔÓÊÓ ¯˙ÂÈ Ô„È„Ï ‰Ê· ¯ÈÓÁ‰Ï Ôȇ ‰Ú·˜ ‰ ȇ˘ ˙ÒÂÎ ÔÈ˘˘ÂÁ ˜¯ ‰˙Â˜È Ó ÈÓÈ· 'ÈÙ‡ ˙Ò ԇΠÔȇ˘ ¯‰ÂË ÈÓÈ‬‬
‫·‪Ôȇ ÔÈ„‰ ¯˜ÈÚÓ ‡"·˘¯ ˙Ú„Ï ,‰Ú·˜ ‰ ȇ˘ ˙Ò ÔÈ„ ˜¯ ԇΠÔȇ„ ÔÂÈÎ ÌÈÓȉ ÏÎ ‰¯ÒÂ‡Ï Ôȇ ‰˙Èȇ¯ ÌÂÈ ˙¯ÎÂÊ ‰ ȇ ‰˙Â˜È Ó ÈÓÈ‬‬

‫‪.˜ÙÒÓ ¯ÈÓÁ‰Ï Ôȇ ÏÏÎ ˘ÂÁÏ‬‬

‫‪,ÌÈÓȉ ¯‡˘· Î"‡˘Ó ‰È‚Ó ÔÏ‰Ï Â È·¯„ „ÂÚ .‡"·˘¯‰ ȯ·„Ó Î"‡˘Ó ‰ÏÈÓ‰ ˙‡ ˜ÁÂÓ (ÂÙÂÒ·) Ì˘ ‡"ÂÊÁ‰„ ‡„Á È˙¯˙· ·˘ÈÈÏ ˘È .Â‬‬
‫‡"‪.˙˘˘ÂÁ ‰ ȇ„ ‡"·˘¯‰ Ì˘· ‡È·‰ ‚È ˙‡ 'Ê 'ÈÒ ‡"Ù ‰„ ˙„ÂÓÁ ȯ·„·Â .¯‰ÂË ÈÓÈ· ÏÏΠȯÈÈÓ ‡Ï Î‬‬