Page 332 - 2
P. 332
Ì˙Áתשובה קמב ʈ¯ ¯ÙÂÒ
͉Âדר"מ ור"ח ב אנטיגנוס דספ"ק דנדה )יב ,ב( ˘"ÓÂדא"כ המרדכי סתר את עצמו שכתב לפני זה
דפליגי באשה שאי לה וסת שתתגרש לר"מ, שלא הפסיד כתובתה אפי' אי לה וסת .יש
מיירי דוקא באי לה וסת כלל ,אבל ביש לה שו לדחות דה"ק ,אפי' אי לה וסת כלל ומכ"ש ביש לה
יו ידוע שלא תראה בו לא תתגרש לר"מ והראבי"ה עונה ידועה ,אלא שרגילה להקדי ולאחר ,אבל וסת
שבמדרכי עלי' קאי ושפיר הוכיח הפלתי .ומוכח מזה
דאפי' אי לה וסת ממש נמי יש לסמו אכל מ"ש קבוע ממש לא תתגרש כלל.
לעיל. ]·[È΄¯Ó‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È
][‚¯Â· ËÂ¯Ó Ì"¯‰Ó ˙·Â˘˙Ï ˘Â¯ÈÙ ‰ ‰בזה נ"ל אפי' אי יהיבנא ליה פירושו במרדכי
ÈÏÂÏÂדמסתפינא ה"א דבר חדש שלא ראיתי בשו דמיירי ביש לה מכה שאינה מוציאה ד
והואיל ויש לה וסת תולה בה ,מ"מ לאו דוקא ביש
אחד מהפוסקי מה שנ"ל בפי' מהר" מר"ב לה וסת ליו ידוע ממש ,אלא אפי' רגילה להקדי
לפי הנוסחא הנדפסת לפנינו בסי' תרכ"ה וז"ל ,וא ולאחר ג' או ד' ימי באופ שאי לה שו יו
יש לה וסת קבוע שהרי רואה נדה תולה בוסתה הנקבע ממש ,מ"מ כיו שברור לה שאינה רואה
שיכולה לומר הד שהיא רואה טהור הוא ,דעדיי בפחות מג' או ד' שבועות וכדומה הרי היא באות
לא הגיע וסתה עכ"ל .והנה מ"ש "שהרי רואה נדה" ימי שבנתיי טהורה ותולה בוסתה .וכעי שכתב
תיבות אלו אי לה שחר ובמרדכי כתוב "שהיא מהרי"ל שהביא הש" סי' קצ"א סק"ז דהא לאו
רואה ד " ,וא"כ יכול להגיה במהר" שהיא במקו מטע חזקה אורח בזמנו בא אתאינ עלה דנימא
שהרי .אלא שג ההגהה לא יתכ ,דבמרדכי דכ' דבעי' חזקה גמורה על יו ידוע ,זהו ליתא ,דהא
שהיא רואה ד א"ש ,אבל שהיא רואה נדה אינו נכו קי"ל וסתות לאו דאורייתא ולא אתאינ עלה אלא
משו שעכ"פ אי הדמי מצוי בה בימי
בלשו . שבנתיי ,והוה עכ"פ כספק שקול אי מהמכה אי
מהמקור .מכ"ש לפמש"ל שהמכה מוליד עוצר
Î"Úהי' נראה דהי' קשה למהר" קו' הראב"ד במקור מלהזיל ומלהוריק ד נדות ,וא"כ ד מכה
מצוי יותר ומטהרי לי' ,וטע זה שיי נמי בכנ"ל.
הנ"ל מ"ט אמר הרואה ד מחמת תשמיש ויש לה וסת הוא לאו דוקא וסת קבוע ממש ,אלא
משמשת פ"א ב' וג' וה"ל לומר המשמשת וראתה כמ"ש .וזה נ"ל דעת מהר"י סג"ל שהביא ט"ז סי'
ד ג"פ מחמת תשמיש וכו' ,ולא ס"ל כראב"ד קפ"ז )סק"י( וז"ל :אבל בנדו דיד דלית לה מכה
דראיה ראשונה לא תהיה מ המני ,עיי מנ"י רס"י מבוררת ומ"מ בי עונה לעונה נ"ל לסמו על התי'
קפ"ז .ולומר דהוא רק תואר לאשה שכ תואר שמה דלעיל ובאותה תשובה מקיל שלא בשעת וסתה אפי'
הרואה מחמת תשמיש קשה מ"ט תוארה כ במקו אינה מרגשת דמחמת מכה קאתי תלינ בד מכה
דנפיק מיני' חורבא דיש לטעות כראב"ד .ע"כ ס"ל
כיו דרוב נשי לא חזיא מחמת תשמיש וג כי למ"ד וסתות דרבנ עכ"ל.
לאסרה על בעלה הוא איסור דרבנ בעלמא כמ"ש
הפוסקי ע"כ אי לנו להחמיר בזה כלל ומכ"ש ÏÎÂרואה ישתומ אדרבה למ"ד וסתות דאורייתא
אשה שהי' לה שעת הכושר ששמשה כמה פעמי
ע בעל זה ולא ראתה מחמת תשמיש ועכשיו יותר יש לתלות שלא בשעת וסתה במכה .אע"כ
נתקלקלה הרי לפנינו דאי האצבע גור אלא שנולד דמהרי"ל מיירי באשה שאי לה וסת קבוע אלא
לה עתה קלקול בחדרי בטנה א"כ נאמר שמכה יש כמ"ש ש" בשמו סי' קצ"א הנ"ל שאינה רואה
בפחות מג' או ד' שבועות ,ולכ לא קאמר בי וסת
לה .וזה דעת ר"ח שבס' התרומה )סי' קו(. לוסת אלא בי עונה לעונה דמשמע כנ"ל ,אבל וסת
קבוע לית לה .והשתא אי הוה קי"ל וסתות דאוריי'
‡ ‡Ïהכא מיירי באשה שאי רואה שו ד נדות היה אפשר לומר מה שמקילי בי וסת לוסת הוא
משו חזקה ,וזו שאי לה וסת ממש ליו ידוע לא
כלל אלא מה שעתה רואה בשעת תשמיש. תתלה במכה .משא"כ השתא דקיי"ל דוסתות דרבנ
לכ תיאר זאת האשה בשמה הרואה מחמת תשמיש, ואפ"ה תולי במכה בי וסת לוסת ,ע"כ היינו טעמא
פי' שכל ראיית דמה מחמת תשמיש ,ואז כ דינה משו שאינו מצוי )אד ( ]אז[ ד מקור ,א"כ ה"נ
משמשת פ"א ב' ג' וכו' .דאי לנו לומר שזה ד
מכה הוא משו דרוב נשי אינ רואות מחמת בי עונה לעונה כנ"ל ברור דאי חלוק בזה.
תשמיש זה אינו ,כיו שאנו רואי שמיו שהתחילה
לראות מחמת תשמיש פסק וסתה ,ע"כ אי לנו
