Page 327 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯ˆ·‬

‫לכשתפסוק‪ ,‬אבל לאסרה על בעלה לעול לא‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬תו לק"מ מכל מה שהקשינו לעיל דאי כא‬
‫החמירו‪ .‬והשתא אי איתא לדברי נב"י מאי קושיי‬
‫דלמא רמב" ס"ל אפי' במכה שבודאי מוציאה ד‬ ‫רובא כלל לומר וכי נוציאנה מרוב נשי‬
‫נמי לא תלינ בה אלא בצירו חזקת טהרה של אשה‪,‬‬ ‫הרואות ד נדה ועוד הלא בההוא יומא ד מקור‬
‫דאלולי שיש לה חזקת טהרה לעול היה לנו ספק‬ ‫מצוי יותר והשתא כ"ז ליתא דרוב נשי אי לה‬
‫שג ד נדה מעורב אלא משו חזקת טהרה תלינ‬ ‫מכה והיא ג הוא כל היות שלא היה לה מכה קבעה‬
‫במכה‪ .‬ואפשר קרוב לודאי דכ"ע ס"ל ה סברא‬ ‫וסת לזה היו ‪ ,‬אבל עתה דמפקא אתתא דא מרובא‬
‫וכמ"ש הרא"ש בעצמו דמשו"ה אי צריכי להקי‬ ‫ויש לה מכה מהמכות שיש ש ד ‪ ,‬א"כ אי כא‬
‫א ד מכתה משונה משו דמוקי' אחזקת טהרה‪,‬‬ ‫שו ד מצוי היו ולא שו רובא דמא לימא ל‬
‫וא"כ ממ"נ‪ ,‬אי נאמר שאעפ"י שיש לה מכה‬ ‫דאי רוב הנשי שיש לה מכה נעצרי מד הנדות‬
‫המוציאה ד מ"מ אפשר שתספור ז' נקיי לפעמי ‪,‬‬ ‫ולא יהיה אלא ספיקא מוקמינ לה בחזקת טהרה ולא‬
‫א"כ הדר ה"ל ממש כמו ד בתולי שיש לה שעת‬ ‫מקרי עשוי להשתנות היו שאינו עשוי היו‬
‫הכושר לכשתספור ז' נקיי ותהיה טהורה לבעלה‬ ‫להשתנות ונראה דג דעת התוס' כ אלא דלא ניחא‬
‫אז‪ .‬ואי מיירי שלא אפשר לה לספור נקיי ותתגרש‬ ‫להו למסמ על סברא זו אלא בשעה שמרגשת שד‬
‫ע"כ ותאסר ועל זה אנו דני דלא דמי לד בתולי‬ ‫זה יורד מהמכה אז נימא שאי לה ד נדה והוא‬
‫משו דהכא אנו אוסרי אותה לעול ‪ ,‬וק' לדידהו‬ ‫נעצר אבל כל שאי מוכיחה קיי לא נסמו על זה‬
‫מי ניחא א נמי תטהר אותה עתה ונתלה במכה מ"מ‬ ‫והרשב"א הקיל יותר אבל אי כא שו תימה על‬
‫משיגיע פע אחרת ימי וסתה תאסר ולא תטהר‬
‫לעול ‪ ,‬דמאז אזדא לה חזקת טהרתה‪ .‬נמצא כל‬ ‫הרשב"א ז"ל‪.‡Î‬‬
‫הפלפול הוא על אות איזה ימי שבי התחלת‬
‫המכה עד שיגיע וסתה ולמה נקיל משו אות ימי‬ ‫‪ Î"‡Â‬עכ"פ שלא בשעת וסת יש לנו עמוד גדול‬

‫מועטי ולא ליל מד בתולי ‪.‬‬ ‫הרשב"א ז"ל לסמו עליו בשיש לה מכה‬
‫אפי' אי יודעת שמוציאה ד ‪ ,‬דהא איהו סומ על‬
‫‪ ˜Á„Â‬לומר דקאי אהא דמשמע דרמב" ברואה‬
‫סברא הנ"ל אפי' בשעת וסתה‪.‬‬
‫מחמת תשמיש נמי ס"ל דלא נתלה במכה‬
‫והיא אינה רואה בשו פע מחמת מכה אלא ע"י‬ ‫]¯‡˙‪[‰ÎÓ· ‰ÈÈÏ˙ ÔÈ ÚÏ ˙„ Ì„ ‰‬‬
‫תשמיש ותאסר על בעלה לעול דזה לא משמע כלל‬
‫ובשג דא"כ הי' לה להודות לו עכ"פ באינה רואה‬ ‫‡‪ ‡Ï‬שראיתי שנב"י השריש ברוב או בכל‬
‫מחמת תשמיש ויש לה מכה‪ .‬ואמנ רשב"א אפשר‬
‫דלטעמי' אזיל דמטהר נמי בשעת וסת‪ ,‬ומ"מ עדיי‬ ‫תשובותיו‪ ·Î‬דכיו דרשב"א נמי לא אמרה‬
‫קשה תדע עכ"פ שזהו ד נדות שוב לא תתלה במכה‬ ‫אלא משו חזקת טהרה‪ ,‬א"כ כיו שתראה פע אחת‬
‫כלל אפי' קוד שיגיע הוסת וזה לא משמע בפוסקי‬ ‫ד נדה ממש באופ שתהיה טמאה ג לרשב"א או‬
‫כלל‪ .‬אע"כ צ"ל דאשה בחזקת טהרה עומדת אפי'‬ ‫לדיד א לא נסמו על רשב"א בשעת וסתה ממש‪,‬‬
‫כשראתה נדה אטו אנ על חזקת טהרה אנו דני הלא‬ ‫א"כ משהגיע עונת הוסת ותהיה טמאה נדה שוב לא‬
‫נאמר אי אשה זו בחזקת רואה עתה מה לי א לא‬ ‫תטהר לעול עד שתרפא מכתה‪ ,‬דהא מכיו‬
‫טבלה לנדתה והיא טמאה או טבלה כיו שהיא‬ ‫שנטמאת שוב אי לה חזקת טהרה ובמה תטהר‪,‬‬
‫בחזקת שלא תראה כל שעה הרי היא בחזקת טהורה‬ ‫ולפי דבריו נמי צ"ל דברייתא בגמ' והרשב"א וכל‬
‫הראשוני ואחרוני מיירי כשתחלת המכה בא לה‬
‫ותלינ תו במכה‪.‬‬ ‫כשהיתה טהורה אבל אשה טמאה נדה א אירע לה‬
‫כ תחלת תקלה אזי ג לרשב"א אי תרופה למכתה‪.‬‬
‫‪ ‡ÏÂ‬מיבעיא אי פסקה בטהרה עכ"פ אחר ימי וסתה‬
‫‪ ‡ÏÂ‬נ"ל כלל‪ ,‬דא"כ לא הוה שתקי קמאי דקמאי‬
‫שבדקה פ"א ומצאה העד נקי שמאז מחזקינ‬
‫טהורה לא מבעיא לפירש"י דזבחי כ"ט ע"א ומייתי‬ ‫מהא‪ .‬ג צלע"ג א כדבריו כ הוא א"כ מה‬
‫ליה נב"י ]ש אות ה[ בעצמו וכתב בעצמו דלדברי‬ ‫זה שהקשה הרשב"א בתה"א )ש ( והרא"ש )הל' נדה‬
‫רש"י ש אי חלוק בי ד' ימי ליו א' מכיו‬ ‫פ"י סי' ג( אהא דכ' רמב" דבזה"ז דמחמרינ אפי'‬
‫בבתולה שדמיה טהורי לא תלינ תו במכה‪ ,‬והקשו‬
‫עליו שאני בתולה שיהיה לה שעת הכשר עכ"פ‬

‫‪.Ì Ó‡ ‰"„ ÊÚ˜ 'ÈÒ ÁÓ˜ 'ÈÒ ,„Ó˜ 'ÈÒ ÔωÏ ÊÚ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Î"Π.‡Î‬‬
‫‪.Ë"È˜Ò Í"˘Ï ÊÙ˜ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‰··¯Ó Ï‚„· Î"˘Ó ‰‡¯Â .‚Ò 'ÈÒÂ Ê 'ÈÒ Ì˘ ÔωÏ ‰ ,· ˙ÂÈ˙‡ '‰ ‰¯Ú‰·˘ È"·Â '¯ .·Î‬‬