Page 326 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קמב ‪‡ˆ¯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫זה היינו תולי במכה( א אותו מראה ד משונה‬ ‫]·‪[‡"·˘¯‰ ȯ·„ ¯Â‡È‬‬
‫ואינו דומה למה שרגילה לראות תמיד בשעת וסתה‬
‫אזי אינו תולה פי' בוסתה להחמיר אלא טהורה היא‬ ‫‡·‪ Ï‬האמת במ"ש הרשב"א אפי' בשעת תשמיש הוא‬
‫אפי' שמשה קרוב לזמ וסתה דהא כל עצמינו לא‬
‫היינו מטמאי' אלא משו דאזלי' בתר המצוי לומר‬ ‫זה‪ ,‬דרגיל הד לבוא מהמקור מחמת חמו‬
‫מד וסתה הוא זה שמיהר עתה לבוא מפני התשמיש‬ ‫וחמוד התשמיש וכמ"ש בדק הבית הנ"ל וכמ"ש‬
‫והא אינו מצוי שתראה מראה כזו לכ אינה תולה‬ ‫והארי הפלתי סי' קפ"ד )סק"י( והוא אמת‪ .‬וראה אי‬
‫נשמר רשב"א בלשונו וכתב ואפי' ראתה בשעת‬
‫בוסתה להחמיר אלא במכתה להקל‪.‬‬ ‫תשמיש ולא כתב מחמת תשמיש כלשו הש"ס‪ ,‬כי‬
‫האמת אעפ"י שרגיל הד לבוא לפני תשמיש מחמת‬
‫‪ ˘"‡Â‬נמי מה דמסיי ונאמנת אשה לומר מכה יש‬ ‫חמוד‪ ,‬או לאחריו מחמת חמו התשמיש‬
‫והתעוררותו‪ ,‬מ"מ מחמת תשמיש ממש דהיינו בעוד‬
‫לה באותו מקו שממנה ד יוצא‪ ,‬שנדחק‬ ‫שהשמש דש באופ שיחייב בעלה חטאת זהו אינו‬
‫רשב"א מ"ט צריכה לומר שממנה ד יוצא‪ ,‬הא לא‬ ‫מצוי כלל‪ ,‬ומשו"ה מקילינ ברואה מחמת תשמיש‬
‫צריכא שתדע שמכתה מוציאה ד ‪ .‬וג בתשובות‬ ‫דעל הרוב בשעת בעילה ודישה נסת עורק הד ג‬
‫האחרוני דקדקו מ"ט לא נקיט לשו זה בבבא‬ ‫כל הרגשותיה דנותנת כל לבה ועיונה על תאות‬
‫דרישא וא יש לה מכה שמוציאה ד תולה במכתה‪.‬‬ ‫התשמיש וכמדומה לי ראיתי ג זו בפתלי לחלק‬
‫כנ"ל‪ ,‬ואע"ג שהרא"ה הנ"ל כתב דהטע דצריכה‬
‫‪ ÈÙÏÂ‬הנ"ל א"ש‪ ,‬דכל זה הוא בשא"י ]= בשאינה‬ ‫לפרוש בעונה שלאחר הוסת משו שהתשמיש גור‬
‫זילת הד ומשמע בשעת תשמיש גור כ י"ל אה"נ‬
‫יודעת[ שמכתה מוציאה ד אז נאמר א‬ ‫כיו שהוא ג"כ עונת הוסת צריכה שתחוש לכתחלה‬
‫שמשה בשעת וסתה א אי ד מכתה משונה אזי‬ ‫אפי' לכעי זה דסמו לוסתה חמיר טפי אבל שלא‬
‫טמאה ותולה בוסתה שמצוי יותר משו שאינה‬ ‫בשעת וסתה לא ניחוש שיבוא מחמת תשמיש אבל‬
‫יודעת כלל שמכתה מוציאה ד אבל א יודעת היא‬ ‫בשעת תשמיש שלא מחמתו דהיינו לפניו או לאחריו‬
‫שמכתה מוציאה ד בודאי וזילת הד על ידי הגרמת‬ ‫בסמו זהו רגלי לדבר קצת ואפי' הכי מקיל רשב"א‬
‫התשמיש סמו לוסתה הוא ספק ואשה זו בחזקת‬ ‫כיו שהוא שלא בשעת וסתה ויש לה מכה לפנינו‪.‬‬
‫טהורה עומדת אזי טהורה אפי' א אינה משונה מד‬
‫ראיתה‪ ,‬ועל זה אמר עתה ונאמנת אשה לומר מכה‬ ‫‪ ‰Ê·Â‬י"ל הגי' שלפנינו בנדה ס"ו ע"א וא יש לה‬
‫יש לה שמוציאה ד ואז לא צריכה שתדע שהוא‬
‫משונה מד ראי' וא"ש הכל וק"ל‪ ,‬מ"מ בפי' כוונת‬ ‫מכה תולה במכתה וא יש לה וסת תולה‬
‫הרשב"א במ"ש ואפי' בשעת תשמיש נ"ל דהאמת‬ ‫בוסתה וא ד מכתה משונה מד ראיה אינו תולה‬
‫אתי ודלא כנב"י הנ"ל וסתירת יתר דבריו יתבארו‬ ‫דמפסיק בבבא דא יש לה וסת בי דיני מכה ובאמת‬
‫הרשב"א בתה"א בשני מקומות הנ"ל הקדי בבא‬
‫לפנינו אי"ה‪.‬‬ ‫וא יש לה וסת לוא יש לה מכה וכ המרדכי וכ‬
‫הוא ברי" ]שבועות בריש הל' נדה[ ובסמ"ק ]מצוה‬
‫]˙‪[‰˙Ò ˙Ú˘· ‰ÎÓ· ‰ÈÈÏ‬‬ ‫רצג[ איתא תחלה דיני מכה ואח"כ וא יש לה וסת‪.‬‬
‫אמנ לגי' שלפנינו י"ל כ ‪ ,‬ע"ד פי' הרמב" וכל‬
‫‪ ¯ÂÊÁ Â‬עתה לק' הנ"ל אהרשב"א שמתירה אפי'‬ ‫הראשוני וא יש לה וסת ששמשה קרוב לזמ‬
‫וסתה‪ ,‬ועפ"י דרכו של רשב"א ז"ל וא יש לה מכה‬
‫בשעת וסתה ממש שצע"ג מכל הטעמי‬ ‫אפי' אינה יודעת שמוציאה ד מ"מ תולה היא‬
‫שכתבתי‪ .‬ע"כ אמינא לולי דמספינא דמחכו עלי בבי‬ ‫במכתה לטהרה אפי' בלא נקיי כלל‪ ,‬וע"ז אמר‬
‫מדרשא שאומר דבר פלוסופיא‪ ,‬והוא‪ ,‬כי ע"י מכה‬ ‫אמנ א שמשה סמו לוסתה תולה הד בוסתה‬
‫שבאבר אז לפעמי נמשכו ש כמה מיני דמי‬ ‫להחמיר כי אז ע"י חמו התשמיש וג כי הוא קרוב‬
‫מגידי ועורקי עד שנעצרו הגידי והעורקי‬ ‫לזמ הוסת אזי ד המקור יותר מצוי ממכה שאי‬
‫ההמה ולוקחי דר לעצמ לשפו דר אותה‬ ‫אנו יודעי שמוציאה ד וטמאה היא א א ד‬
‫המכה כל מותרי הדמי וכ הוא במה שקורי‬ ‫מכתה משונה מד ראייתה אינה תולה פי' א זה‬
‫פונטענעל"א בלע"ז‪ .‬וכ ה"נ א יש לה מכה במקור‬ ‫הד שאנו רוצי לתלות במכה )אלא מפני שהוא‬
‫המוציאה ד אזי אי פלא א עי"ז נולד לה עוצר‬ ‫סמו לוסתה ושמשה עתה לא רצינו להקל אבל זולת‬
‫בד נדות‪ ,‬וכל מותרי הדמי שלה המה שופכי‬
‫דר מכתה‪ ,‬באופ שא תגיע עת וסתה לא יהי' לה‬
‫מה להזיל דר העורק מקו אשר דמי נדה שופכי‬

‫שמה‪ ,‬ופשוט דד המכה איננו ד נדה‪.‬‬