Page 41 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫‪Â‬‬

‫נאבד הסכי אחר שחיטה‪ ,‬והרי מבואר )בסי' י"ח‬ ‫‪ „ÂÚ‬אבאר מ"ש הש"כ בש"ס משמע אפי' בהכחשת‬
‫סי"א( במצאו אחר כ פגו כול אסורי וה"נ כול‬
‫אסורי וא"כ כל הבשר והשומ הנשארי מאות‬ ‫בע"ד‪ ,‬ותוס' מוסיפי אפי' בהכחשת עד אחד‪.‬‬
‫הבהמות הוא ספק נבלה לפע"ד ואי להקל בו כלל‪.‬‬ ‫הנה ז"ל תוספו' ש ‪ ,‬שלח ואחוי תרגו של והפשט‬
‫ושלח‪ ,‬מכא יש להוכיח דכל דבר שיכול לבררו ע"א‬
‫‪ ÔÎÂ‬כל בשר כבש ועז הנמצאי ממנו אי להתיר‪,‬‬ ‫נאמ עליו אפילו ע"א מכחישו עכ"ל הנלע"ד‬
‫בהמש דרצו להשמיענו דלא נימא שלח מלשו‬
‫לפי שכתב מעלתו שהועד עליו שלא ידע לפנות‬ ‫שליחות וא"כ מיירי ע"א אומר כ לבעלי שה‬
‫מקו הצמר והשער בשעת השחיטה‪ ,‬ודבר ידוע הוא‬ ‫רוצי לאכול קדשיה והוא אומר לה אל תאכלו‬
‫שדר הסכי לפגו בצווארי הכבשי המלאי חול‬ ‫כי כה המקריב בע"מ הוא וה אינ מאמיני לו‪,‬‬
‫ועפר אפילו כשרגילי לפנות ולרוחצ קוד שחיטה‬ ‫והוא אומר שלחו מכ אחד אל הכה ואחוי לכ‬
‫ומכ"ש האי שלא נת מקו לשחיטה וא"כ ה"ל‬ ‫ואלו היה הפי' כ בש"ס לא היה מוכח אלא באומר‬
‫כעסק באותו מי בי חפיפה לטבילה והרי אפי'‬ ‫איני יודע א יש לכה מו בסתר או לא אבל‬
‫חתיכות העור בעו אנו חושבי כעוסק בי בדיקה‬ ‫בהכחשה לא היה מוכח‪ ,‬וג לא הי' מוכח אלא‬
‫לשחיטה במי אחר‪ ,‬אשר משו כ אוסרי‬ ‫בהתנגדות הבעל דבר לא בהתנגדות ע"א דעלמא‪,‬‬
‫במוצאי פגימה אחר שחיטה אפי' חת במפרקת‬ ‫לכ כ' תוס' דאי הכוונה כ אלא שלח מלשו הפשט‬
‫ותלינ להחמיר בעור‪ ,‬ונהי בנאבד הסכי אי‬ ‫ומיירי שטוע ע הכה המקריב בעצמו‪ ,‬והכה הוא‬
‫חוששי מ"מ הכא דחת וחכו הסכי בצמר ושער‬ ‫ע"א ומעיד על קדשי של פלוני שהקריב בכשרות‪,‬‬
‫וחצ ועפר חששא גדולה היא ויצא הסכי מחזקת‬ ‫והיינו ע"א פועל ואיד מכחישו ואומר לו שלח‬
‫בדוק קוד שחיטה‪ ,‬וכיו שאי להשוחט הרגשה‬ ‫פשוט בגדי וארא שאתה בעל מו ‪ ,‬וה"ל ב' עדי‬
‫המכחישי זא"ז בהכחשה גמורה ואפ"ה מהימ זה‬
‫אחר שחיטה הרי כול בספק נבלה לע"ד‪.‬‬
‫]נגד[ הפועל משו דאיכא לברורי כנלע"ד„‪.‬‬
‫‪ "‰‡Ï·Â‬חושש אני שהשוחט הזה פסל הוא‬
‫‪ ¯‡Â·ÓÂ‬היכא דאיכא לברורי והעד אומר שלח‬
‫בשכבר יצאו איזה סירכות מתחת ידו‬
‫כפי מה שכתב מעלתו אלא שכתב שהוא ירא שמי‬ ‫ואחוי הרי הדבר בחזקת איסור‪ .‬וא"כ‬
‫שמתענה ג' ימי בכל שבוע אומר אני אלו לא היה‬ ‫הכא בעדות הנער לבד נמי נאסרה הבהמה האחרונה‬
‫מתענה היה מתכפר לו בתענית כי הא דרבי מזי'‬ ‫עכ"פ‪ .‬והא דאמרינ ב' כיתי עדי בבדיקת הריאה‬
‫וטופרי' א זה טובל ושר בידו‪ ,‬א"כ מה יוס עוד‬ ‫מוקמי' בהמה בחזקת היתר וכדפסק בש"ע סי' ל"ט‬
‫להתענות להלביש אדרת שער למע כחש‪ ,‬אני אומר‬ ‫סעי' י"ו וי"ז‪ ,‬הת באו אחר שכבר ניתקו הריאה‬
‫שאי זה האיש מכלל נאמני ישראל הנאמני על‬ ‫וא"א לברורי‪ ,‬אבל כשהעד אומר לאיד בשעה‬
‫דאיכא לברורי עדיי אסור לסמו על המתיר עד‬
‫האסורי כלל‪.‬‬ ‫שיברר דבריו‪ .‬ומכ"ש הכא דאיכא נמי השמש‬
‫שאומר כהנער שהיה הסכי מלא פגימות‪ ,‬וא"כ‬
‫‪ ÏÚÂ‬הכלי א נסמו בכלי חרש והפסד מרובה‬ ‫לכה"פ הבהמה אחרונה אסורה וכיו שנאסרה‬
‫האחרונה נאסרו כול ‪ ,‬דא"נ נכשיר הראשונה ונאמר‬
‫בשיהוי מעת לעת‪ ,‬רבו דעות האחרוני‬ ‫שלא הורע כחו אלא אחר שחיטה מ"מ בשבעה‬
‫המובאי בכנה"ג סי' א' והמחמיר תע"ב‪ ,‬והרוצה‬ ‫האחרוני על מה נסמו על בדיקתו את הסכי בי‬
‫לסמו ולהקל באשר בלא"ה אפשר טע כעיקר לאו‬ ‫בהמה לבהמה‪ ,‬הלא כבר הוכחנו לעיל דלא אמרי'‬
‫דאורייתא‪ ,‬ע"כ המקיל לא הפסיד דלא כיש‬ ‫גבי האי דהשתא הוא דאתרע ואמרינ ג למפרע‬
‫אחרוני ‪ ‰‬שכ' דבליעת כלי לכ"ע דאורייתא מכלי‬ ‫היה חלוש בהרגשה אחר שחיטה ורק התרנו מטע‬
‫מדי ‪ .‬וטעות הוא ביד דוקא כלי מדי גזירת הכתוב‬
‫ולא בשארי בליעות כמוכח בדוכתי טובא ואי‬

‫להארי בזה‪.‬‬

‫·' ‪ÏÚ· È È‡ ¯ÂÓ‡Ï ‰¯ÂÓ‚ ‰˘ÁΉ· ‰ÊÏ Â˘ÈÁÎÓ ,¯·„ ÏÚ· ‡Ï ‡Â‰ ÏÚÂÙ „Ú Ô‰Î‰ ÈÎ ,‰¯ÂÓ‚ ‰˘ÁΉ· ‰Ê ˙‡ ‰Ê ÌÈ˘ÈÁÎÓ‰ ÌÈ„Ú‬‬
‫‪.È"˜Ò· ˘"Ú .Ï"˜Â ,ÈÂÁ‡Â ÁÏ˘ ¯ÓÂÏ Í„È‡ ÔÓÈ‰Ó ÈΉ ÂÏÈه ,ÌÂÓ‬‬

‫„‪. ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ ˙"È·Â ‰ Î"Π.‬‬

‫‪'‡¯Â .· ,Áˆ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ '¯Â .Ì˘ ¯·ÁÓ‰ Ô· ˙‰‚‰·Â Ê"ÙÏ„ ‡Ï‡ ‰"„ ‡ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‡ ÈÈ ˙ ‰„‰ȷ Ú„Â ÔÈÈÚ .Áˆ 'ÈÒ È˙ÏÙ È˙¯Î '¯ .‰‬‬
‫‪.· ,‚Ó ÌÈÁÒÙ È¯È‡Ó 'ÈÚ .Á˜ 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ‬‬