Page 174 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪Á‬‬

‫איסורא לא ניחא לי' דליקני ע"ש‪ .‬ולכאורה קשה‬ ‫יו"ד דלא אמרינ חצרו של בעל החנות קונהו לו‬
‫הא משנה שלימה שנינו מצא בחנות הרי אלו‬ ‫דלא סמכא דעתיה כיו דרבי נכנסי ויוצאי ‪,‬‬
‫שלו ואי חצרו קונה‪ .‬ולהנ"ל ניחא‪ ,‬דמשכחת לי'‬ ‫ואפילו איתי' בחנות לא מהני עומד בצד חצרו‬
‫בחנות שאי רבי מצוי כ"כ ובככר גדול שסופו‬ ‫אלא היכי דמצי לשומרו ויכול לעכב דלא יטלוהו‬
‫אחרי ‪ ,‬אבל הכא כיו דלא ידע דאיתי' ש‬
‫להמצא‪ ,‬ובעלמא כה"ג חצרו קונה לו‪ ,‬קמ"ל הכא‬ ‫ורבי מצויי ש לא קני' ליה חצירו עכ"ל‪ .‬וכזה‬
‫דאיסורא לא ניחא ליה דליקני‪.‬‬ ‫כתב הרמב" פט"ז מגזילה ואבידה הל' ד'‪.‬‬
‫וש" סי' ר"ס סקי"ח כתב שכ"כ ראב" ודבתי‬
‫‡‪ Ì Ó‬במרדכי פ"ב דב"מ סי' רנ"ט בש רבנו‬ ‫שלנו שרבי מצויי ש לא קני לי' חצרו‪ .‬וא"כ‬
‫בנידו שלפנינו בחנות של מוזגי יי וג פתח‬
‫ברו ממגנצא דאי חצרו קונה ]שלא‬ ‫פתוח לרה"ר‪ ,‬ידוע דרבי מצויי ש ולא קנה‬

‫מדעתו[ אלא הפקר ולא אבדה אפי' אחר יאוש‪,‬‬ ‫חצרו לבעה"ב‪.‬‬
‫ורמז עליו סמ"ע רס"י ר"ס ע"ש‡‪ .‬א"כ בשו אופ‬
‫לא קנה בחנות וליתא לדפר"ח הנ"ל‪ .‬יהי' אי‬ ‫‡‪ Ì Ó‬תוס' ש )כו‪ ,‬א ד"ה דשתי ( כ' דהטע‬
‫שיהי' בנידו שלפנינו לכ"ע קנה הנער המשרת‪.‬‬
‫דחנות אינו קונה לו מפני שהמעות ה‬
‫‡‪ ‡Ï‬עדיי צרי למודעי לפמ"ש אגודה במס'‬ ‫דבר קט ואי סופו להמצא ע"ש‪ ,‬משמע בדבר‬
‫גדול כעי כיס מלא מעות שסופו להמצא ואינו‬
‫מעילה ומייתי לי' מג"א סי' קנ"ד סקכ"ג‬ ‫מתכבד חצרו קונה לו‪ .‬וא"כ בנידו שלפנינו היה‬
‫מצא דבר בבהכ"נ זכה בו ולא אמרינ דחצר‬ ‫מקו לומר שהכיס לבעה"ב‪ .‬אבל נ"ל אפושי‬
‫בהכ"נ קונה להקדש דחצר מטע יד ואי יד‬ ‫פלוגתא לא מפשינ ‪ ,‬דודאי הרא"ש מודה להתוס'‬
‫היכא שאי סופו להמצא לא קנה חצרו דהרי‬
‫להקדש ע"ש‪ .‬משמע הא להדיוט כה"ג אע"ג‬ ‫בהאי דמצא בגל ובכותל )ש כה‪ ,‬ב( נמי מפרש‬
‫דרבי מצויי זכה לו חצרו אפילו באבידה‪,‬‬ ‫כהתוס'‪ ,‬אלא דהרא"ש גריס במתני' דחנות אפילו‬
‫ודלא כרבנו ברו הנ"ל ודלא כהרא"ש‪ ,‬אלא ס"ל‬ ‫צרורי ע"ש‪ .‬א"כ מיירי במעות צרורי וסופו‬
‫אפילו רבי מצויי כבהכ"נ מ"מ ה"ל חצר‬ ‫להמצא דלא הוה דבר מועט‪ ,‬ע"כ תיר ומוקי לי'‬
‫בחנות שכל כ רבי מצויי עד שאינו שמור‬
‫המשתמר‪ ,‬וס"ל האי דחנות מיירי במטבע יחידית‬ ‫לדעת החנוני‪ .‬וג התוס' מודי להרא"ש‪ ,‬אלא‬
‫דבר מועט שאי סופו להמצא‪ ,‬והא דמצא דבר‬ ‫דלפי מה שאינ גורסי צרורי ‪ ,‬ניחא להו‬
‫בבהכ"נ מיירי בדבר גדול דומיא דבור מלא מי‬ ‫לאוקומי בכל מיני חנות אפילו כשאי רבי כל‬
‫דמסכת מעילה ש )יג‪ ,‬א( וכרשב" ותוס' ב"ב‬ ‫כ מצויי שלא יהא שמור לדעת הבעה"ב‪ ,‬ע"כ‬
‫מוקי להו במעות יחידי שאינ צרורי ואי סופו‬
‫ע"ט ע"א ובהדיוט כה"ג קונה לו חצרו‪ .‬ולפ"ז‬ ‫להמצא‪ .‬ולפ"ז בחנות שאי רבי מצויי ומצא‬
‫בנידו שלפנינו הוה של בעה"ב‪ .‬א נ"ל האגודה‬ ‫כיס מעות שסופו להמצא‪ ,‬אמרינ שפיר שחצרו‬
‫יחיד הוא נגד כל הני פוסקי דלעיל ולא מצי‬
‫קונה לבעל החנות‪.‬‬
‫למימר קי לי·‪.‬‬
‫‪ ‰Ê·Â‬א"ש בטא"ח סי' תמ"ט בחנות ומלאי של‬
‫‪ Ô‡˙‡„Â‬עלה בלא"ה צ"ע לכאורה כיו‬
‫ישראל ופועלי גוי החמ מותר‪ .‬והקשה‬
‫דבהדיוט חצרו קונה‪ ,‬נימא לא יהא‬ ‫ב"י מאי קמ"ל פשיטא‪ .‬ותי' פר"ח דהוה ס"ד‬
‫הדיוט חמור משל הקדש כדאמרינ בכהאי גוני‬ ‫חצרו קונה לו והו"ל חמצו של ישראל קמ"ל‬
‫בקידושי )כט‪ ,‬א(‚‪ .‬והנה התוס' יו"ט במעילה פ"ג‬
‫משנה ו' הקשה הא חצר לא גרע משליחות ויש‬

‫שליחות להקדש דהא כהני שלוחא דרחמנא והוה‬
‫נמי משתמר לדעת הגזבר ע"ש„‪ .‬ולפע"ד ליישב‪,‬‬
‫דהא בכל חצר דעלמא כשאי הבעלי עומדי‬
‫בעצמ בצד חצרו רק מעמיד שלוחו לשמור חצרו‬

‫˙˘‪„Ó ‰·Â‬‬

‫‡‪.ÁÈ˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬
‫·‪.ÈÏ ÌȘ ˙ Á‰ ÏÚ· ¯Ó‡È Íȇ ˜ÊÁÂÓ ¯Ú ‰ ȯ‰ Ú"ˆ :Á"·Á È˘Ϸ .‬‬

‫‚‪.‚"Î˜Ò ‡"‚ÓÏ „ ˜ 'ÈÒ Á"‡ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .ËȘ È"ÒÂÒ (Èʂχ) Ô ·¯„ ˙ÙÒÂ˙ 'ÈÚÂ Ì˘ ·"· „"ȯ 'ÒÂ˙‰ ˙ËÈ˘ ‰"Π.‬‬

‫„‪‡"Ú¯ ¯‡È·Â .ÁÈÏ˘ ‰˘ÂÚ ÁÈÏ˘ Ôȇ ˘„˜‰ ÁÈÏ˘ ‡Â‰ ȯ‰ ÂÓˆÚ ¯·Ê‚‰˘ ÈÙÏ ˘„˜‰Ï ‰ ˜ ¯ˆÁ‰ Ôȇ„ ·˘ÈÈÓ Ì˘ Ë"ÂÈ 'ÒÂ˙‰ .‬‬
‫‡‪¯„‚· ÁÎ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÁˆÈ ¯‡· 'ÈÚ .ÁÏ˘ÓÏ ‰ÎÂÊ ÁÈÏ˘ Ï˘ ¯ˆÁ Ôȇ ‡È‰ ¯·Ê‚ Ï˘ ÂÁÂÏ˘ ¯ˆÁ‰˘ ‚"Î˜Ò ‡"‚ÓÏ „ ˜ 'ÈÒ Á"Â‬‬

‫˘‪.·"‰ „"Ù ˙ÂÓ¯˙ 'ω ˘"‡·Â ¯·Ê‚ Ï‬‬