Page 359 - HATAM-1
P. 359
‚ˆ¯ ¯ÙÂÒ תשובה קיט Ì˙Á
שרי' .וה"נ דכוותי' לולי חומרא בעלמא כנעל"ד. דאז לא יהי' אלא פקדו בעלמא שקבל הגוי
זולת זה לא ידעתי שו טע לחומרא זו. אחריות דמותר מ התורה) .ודעתו כהרמב"
וסיעתו דס"ל הכי( .וסיי שבכל אופ אינו אלא
‰ ‰Âפשוט מאוד כי היכי דמותר מתנה על מנת חומרא בעלמא ,ולא הזכיר כלו ממ"ש הכ"ה
בשמו .והנראה שט"ס הוא בכ"ה ולא ידעתי מנו
להחזיר ,הוא הדי ומכ"ש מכירה על מנת ומנו הוא ואילו הוה חזינ בפני דבריו של אותו
להחזיר ,ואי הי' אומר הריני מוכר ל ע"מ הגאו שמביא הכ"ה הוה משכחינ ביה טעמא
להחזיר ולמכור לי לזמ פלוני הי' מועיל מעיקור לשבחא .אבל לית ל למשכוני נפשי בתרי' דלא
הדי ,ורק משו חומרא ,וכבר ביארנו שהחומרא
הוא משו רוצה בקיומו משו דלדעת )הרא"ש( ידענא.
]רבינו ישעיה[ א יאבד לא יצטר לשל לו .וכל
זה במתנה ,אבל במכר שא יאנס החמ עכ"פ ÈÊÁ Âאנ טע החומרא לפי מה שסיי הרדב"ז
צרי לשל לו מעותיו שהרי מכר הוא ולא
מתנה .ועוד שהרי התנה בפירוש שישל לו ש ,ורוצה בקיומו לא שיי כי א
מעות או יחזיר לו חמצו ,וא"כ אי הישראל רוצה באיסורי ע"ז ולא בשארי איסורי .נ"ל כוונתו
בקיומו כלל כי א יאנס החמ הגוי ישל לו דעכ"פ רוצה הישראל בקיומו של חמ שא
יאנוס החמ יהיה הגוי פטור להחזירו לישראל
מעותיו ,אי כא אפילו חומרא דחמ . וכדעת )הרא"ש( ]רבינו ישעיה[ ר"פ לולב וערבה
דלא )כרבינו ישעי'( ]כהרא"ש[ ש · .וא"כ ה"ל
ÏÚÂכ באופ שכתב בשטר שהתנאי תלוי רוצה קיומו של חמ זה ,ועל זה תיר דלא מצינו
בש"ס איסור זה אלא באיסורי ע"ז דלא ידבק
בפרעו שא לא יפרעו לו מעות צרי
להחזיר החמ ,אע"פ שהי' תנאי כפול כדינו, ביד מאומה ,כ נ"ל כוונתו.
מ"מ כיו שהמכירה היתה חלוטה בלי תנאי ,רק
בעני הפרעו התנה שא לא ית לו מעותיו צרי Î"‡Âנ"ל מ"ש הטור א"ח סי' ת" שלא להשכיר
שיחזיר לו החמ ,מותר לדעתו בלי ספק כלל.
ואמנ באופ שתלה ג המכירה בתנאי ,א ית כלי לגוי לבשל בו חמ ,ועב"י וב"ח
לו מעותיו או יחזיר לו חמצו יהי' מכירה וממילא ומג"א ש בפירוש הדבר דרוצה בקיומו ,וצרי
מוב דאי לא הא ולא הא אי כא מכירה ,נהי לומר משו חומרא דחמ מחמירי לאסור רוצה
דא קיי תנאו והחזיר חמצו והוי מכירה ומשו בקיומו אע"ג דבשארי איסורי הנאה לא אסרינ .
רוצה בקיומו ליכא כמ"ש .ואע"ג שכתב וא"כ זכינו לדי דהיינו החומרא הגורמת לאסור
)רשב"א( ]ריטב"א[‚ )סוכה מו ,ב ד"ה מ"ט( שמתנה לית במתנה על מנת להחזיר משו רוצה בקיומו.
ע"מ להחזיר צרי בחזירתו קני להקנות להנות , ומיהו בתוס' ע"ז ל"ב ע"א ד"ה והא הכא בסו
ומוכיח לי' מש"ס דסוכה לא ליקי אינש לולב הדבור ,משמע דאי לחלק בי חמ לשארי
לינוקא ביומא קמא ,וכתב והיינו טעמא משו איסורי הנאה ברוצה בקיומו ע"ש .ועיי מ"ש
דינוקא צרי לחזור ולהקנות בקני חדש ואי מנחת יעקב כלל פ"ה סקט"ו .ובתשובה אחרת
]לעיל סי' קטז[ כתבתי דלא מצינו רוצה בקיומו
בינוקא כח להקנות ע"ש. אלא ברוצה להשתכר ולהרוויח עי"ז ,אבל להציל
את שלו מבלי להפסיד לא שמענו .דבע"ז )לב ,א(
Î"‡Âה"נ היה הגוי צרי להקנות החמ כחרס הדרייני רוצה לסמו כרעי המטה ,וכ ר"פ
השוכר ש )סג ,ב( רוצה להרוויח להשכיר עצמו
לישראל במכירה גמורה מחדש אחר לשבור ביי"נ .וכ במשכיר כלי ותנור וחמור
עבור עשרה ימי וא לא עשה כ ועבר על תנאו וכדומה לחמ הכל הוא להרוויח .אבל להציל
המכירה בטלה למפרע .הא ליתא ,לא מיבעיא אי שלו לא ,דאלת"ה אמאי מותר לקבל אחריות
הי' מקו וחדרו של ישראל רק שכור לגוי על חמצו של גוי בביתו של גוי הא רוצה בקיומו .וכ
עשרה ימי ואח"כ בטלה השכירות וה"ל חצירו כל שמעתי דהרהינו אצלו הא עכ"פ רוצה
של לוקח וקני' לי' מקומו לישראל וה"ל קני בקיומו דא יאנס המשכו מהגוי צרי ישראל
מחדש .וא"נ מכר לו החדר והרי לא חזר וקנאו לשל לו חובו ,אלא על כרח במקו פסידא
ממנו בקני שטר ,דמה שהחזיר לו שטרו של
ישראל אינו קני כמבואר ,מ"מ כיו שהישראל
·.Ï 'ÈÒ ‚"Ù ‰ÎÂÒ ˘"‡¯ 'ÈÚ .
‚.Ê˘ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ì‚ ‡È·‰ .
