Page 364 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫¯‪˙Âχ˘ ˆÁ‬‬

‫ועיי בתשו' ח" סי' ק"א ותשו' צ"צ סי' צ"א‬ ‫אחד כ"ש בטל בס'‪ ,‬והיי"ש הלא מסנני אותו‬
‫ועיי פרמ"ג ש ‪ .‬ומכ"ש בהתירא בלע טר זמ‬ ‫קוד פסח במסננת של לבד כנהוג‪ .‬ועכ"פ ינהגו‬
‫כ ביי"ש של פסח ועיי מג"א סי' תמז סקי"ג‪.‬‬
‫איסורו והוא כלל גדול בזה בלי פקפוק‪.‬‬
‫‪ ÏηÂ‬זאת אי דעתי נוחה מפני שא"א להוציא‬
‫‡‪ Í‬צרי השגחה גדולה לנקות היורה בתחתיתו‬
‫ריח פיטו הקשה והחרי של יי"ש‬
‫ולהסיר מש הקני ע"י אומ או לכל‬ ‫המחומ וטועמי אותו בפסח‪ .‬ע"כ צוויתי‬
‫הפחות להניח עליה ועל מקו הטלאי גחלי ‪.‬‬ ‫והוריתי טר ההגעלה לבשל בהיורה והכובע וכל‬
‫ואחר כל זאת שומר נפשו ירחק משתיית יי"ש‬ ‫הקני לבשל בה מי אפר שקורי לוי"ג ג‬
‫בפסח‪ ,‬אבל אי לאסור לה אחרי התקוני הללו‪.‬‬ ‫]לית [ אפר הרבה שיהיו חזקי מאוד וה‬
‫מפגימי הטע בלי ספק כמ"ש המחבר בי"ד סי'‬
‫‪¯Â‡Î ·"Ù "‡ ‰Î¯·· È˙Ó˙Á È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬ ‫צ"ה ]ס"ד[ ולא חשו לקושיות ש"כ וט"ז ש ‪.‬‬
‫·‪.˜"ÙÏ ‰"ˆ˜˙ Ë·˘ ‡"Î ˜"˘Ú ÌÂÈÏ ¯˜Â‬‬

‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪‡Î˜ ‰·Â‬‬

‫]‪[‰Ó¯‚Â˙ ÈËÁÓ ‰ˆÓ‬‬

‫הביא ראיה שהוא מי חטי מסו כתובות )קיא‪,‬‬ ‫˘˘‪·È·Á ·Â‰‡‰ È„ÈÓÏ˙Ï Â‚È˘È ‰ÁӢ ÔÂ‬‬
‫ב( דאמרינ שהמתי עתידי לעמוד בלבושיה‬ ‫‪.È" Ϙ گ٠ͯ· ‰"ÂÓ ‚ÏÙÂÓ‰ ı¯Á‰‬‬
‫ק"ו מחטה שנקברה ערומה ויוצא בכמה לבושי‬
‫והטירקישע וויצ יוצא בכמה לבושי ‪ .‬ומעלתה‬ ‫‪ ˙ÂÓÈÚ‬בימינו הגיעני היו ‪ ,‬וש נאמר היות כי‬
‫דחה עפ"י מ"ש מהרש"א בח"א ש ‪ ,‬דלאו דוקא‬
‫חטה אלא כל מיני דג ‪ ,‬וש"ס אקרא קאי דכתיב‬ ‫בעו"ה היוקר הוה בעול ואחינו בני‬
‫ויציצו מעיר כעשב האר דמיירי מתחיית המתי‬ ‫ישראל מדוכאי בדקדוקי עניות וחצי רעב‬
‫וסמו ליה יהי פיסת בר באר ‪ ,‬דמיירי מפת‬ ‫נשתלחו ואי חטי וקמח מצוי בנקל לעניי‬
‫חטי שלעתיד לבא‪ ,‬ע"כ נקט חטי ‪ .‬אלו דברי‬ ‫ישראל כדי סיפוק לי"ט של פסח ועוללי‬
‫מבקשי לח ‪ .‬וחכ א' ב בעירו המציא לעשות‬
‫מעלתו ויפה דחה‪.‬‬ ‫מצות מקמח של טירקשע וויי לאכול מלילה‬
‫הראשונה ושני' ואיל ‪ ,‬רק להזהיר שלא ללוש‬
‫‪ Ï" Â‬ג כוונת החכ הי' רק לומר שאי ראיה‬ ‫במי חמי כדר שרגילי ללוש כולי שתא‪,‬‬
‫משו גזירת קטניות דלא אתי למיחל ללוש‬
‫מש"ס שאיננו מי דג שהרי יש לו סימני‬ ‫קמח מדג גמור בחמי אלא ילושו במי קרי‬
‫דג דאחז"ל שיוצא בכמה לבושי ‪ .‬וא"כ אי לנו‬
‫ראיה שהוא מי קטניות ואפשר שהוא דג ‪ .‬כנ"ל‬ ‫ויאפו בכל דקדוקי מצות‪ ,‬אלו דבריו‪.‬‬

‫כוונת החכ נ"י‪.‬‬ ‫‪ ÈÏÂÏ‬שכתב מעלתו שעניי בגילותיו מצפי‬

‫‪ ‰‡¯ Â‬דלא נחית לזה אלא משו דרק בשמא‬ ‫ועומדי על תשובה שלי ושצרי למהר‬
‫ולהחיש מעשה תשובתי כי הזמ בהול וממשמש‬
‫שקורי למי הזה חטי התוגרמה‪.‬‬ ‫ובא‪ ,‬לולי כ לא הייתי עט ממהר בתשובה לדו‬
‫ולפע"ד לא חטי ומינייהו כלל‪ ,‬חדא דמבואר‬ ‫בדבר חדש מה שלא שערו אבותינו והייתי‬
‫במס' ע"ז )סה‪ ,‬ב( )גבי ארבא דטבעה בחישתא(‡‬ ‫נמל בגדולי ממני‪ .‬א להיות עיניה של עניי‬
‫דחיטי אית להו צירי והני לית להו צירי אלא‬ ‫נשואות ומיחלי לתשובתי כפי דבריו‪ ,‬ע"כ‬
‫סגלגלות נינהו‪ .‬והרא"ה רצה לחלק בי חטי‬ ‫אראה מה ישי ה' בפי והוא יצילני ממכשול‪.‬‬
‫לשעורי והר" בפסחי בסוגיא דלתיתה )מ‪ ,‬א(‬
‫פליג דאדרבא שעורי חמורי מחטי ‪ .‬וכ הוא‬ ‫‪ Ô¢‡¯Â‬תחלה אומר מ"ש מעלתו שלא מצא‬
‫בסתרי תורה דחטי ושעורי תרווייהו אית להו‬
‫צירי ובשעורי עדיפא מדחיטא‪ .‬ואי ס"ד הני‬ ‫שו רמז ורמיזה בהש"ס שיהיה‬
‫טירקשע וויי מי קטניות‪ ,‬ושהחכ שבעירו‬

‫˙˘‪‡Î˜ ‰·Â‬‬

‫‡‪.· ,Ó ÌÈÁÒÙ· ‡Ï‡ Ì˘ Ê"Ú· ‡˙ÈÏ .‬‬