Page 368 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘· ˘‡‪˙ÂÏ‬‬

‫הירושלמי הנ"ל שיש היתר לבניה אחריה ‪,‬‬ ‫מ"מ י"ל כשחבר הש"ע הכריע הרב"י מדנפשי'‪,‬‬
‫מ"מ כיו דמש"ס דיל לא מוכח כ אדרבא מוכח‬ ‫ויש לנו לומר כ כי היכי דלא לסתרו דבריו‬

‫ההיפו ‪ ,‬נקטינ כוותי'‪.Ê‬‬ ‫אהדדי‪.*‰‬‬

‫‪ ÔÎÂ‬מוכח ממה שפירש רש"י ר"פ מקו שנהגו‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬יש לחלק בי יחידי שהנהיגו כ מעצמ ‪,‬‬

‫)נ‪ ,‬ב( גבי ההיא דבני ביש דלא הוה אזלי‬ ‫דבהא מיירי ברס"י רי"ד‪ ,‬ואפילו יהיו‬
‫מצור לצידו במעלי שבתא‪ ,‬ופירש"י משו שלא‬ ‫רבי ‪ ,‬מ"מ לא נעשו בהסכמת תקנת עיר או‬
‫להבטל מצרכי שבת‪ .‬וקשה קושית הירושלמי‬ ‫מדינה‪ .‬או מנהג שהסכימו לנהוג כ וגזרו על‬
‫מ"ט לא שאלו על נדר ‪ .‬והירושלמי תיר דרבי‬ ‫ככה‪ ,‬ומכ"ש כשהי' גזירת עירי פתגמא ומאמר‬
‫תלמידי' דר' יהודה דס"ל אסור לפרש לי הגדול‪,‬‬ ‫קדישי ת"ח כנדו דיד ‪ ,‬אי לו התרה‪ ,‬ובהכי‬
‫פירוש ג' ימי קוד שבת‪ ,‬כיו שקבלו עליה‬
‫כה דעה אי לה התרה‪ .‬וא"כ רש"י שלא פירש‬ ‫מיירי בסי' רכ"ח‪.Â‬‬
‫כ תשאר קושית הירושלמי‪ .Á‬אע"כ ס"ל דלש"ס‬
‫דיל דמייתי בפשיטות פ"ק דשבת )יט‪ ,‬א( דלרבי‬ ‫‪ ˜ÂÏÁ·Â‬זה נדחה נמי ראי' הפר"ח ש באות ח'‬
‫מותר להפליג לדבר מצוה‪ ,‬הה"נ לבני ביש דלא‬
‫הוה אפשר להו משו דוחק פרנסת אי ל‬ ‫מהירושלמי )פסחי פ"ד ה"א( שהקשה‬
‫מצוה גדולה מזה‪ .‬וכדעת ר"ת דלמזונות הו"ל‬ ‫אה דבני ביש ‪ ,‬וכי לא יכולי להתיר נדר ‪.‬‬
‫דבר מצוה‪ ,‬וכ פסק בש"ע א"ח סי' רמ"ח‪ .‬וע"כ‬ ‫די"ל הת היו נוהגי כ מעצמ ‪ ,‬ולא שעשו כ‬
‫פירש"י דלאו משו דס"ל כר' יהודה לעני‬ ‫הסכמה מפורשת ביניה ‪ .‬וג לא עפ"י חכמי‬
‫איסור הפלגה בי ‪ ,‬אלא משו דלא לטרדו ולא‬ ‫שגזרו עליה כ ‪ ,‬וה"ל כיחיד שקבל כ וכ שיש‬
‫יהיו מוכני ליו השבת‪ ,‬וזהו אסור אפילו לדבר‬
‫מצוה‪ .‬ואי משו קושית הירושלמי דהיה לה‬ ‫לו היתר וכנ"ל‪.‬‬
‫להתיר נדר ‪ ,‬ע"כ ס"ל כהרשד" דאי היתר‬
‫לבני ‪ .‬ומהתימה על הרב"י בא"ח ססי' רמ"ח‬ ‫‪] ÏÎÓ‬ה[די נראה לי עיקור לדינא‪ ,‬דנהי דה‬
‫הקשה על שיטת ר"ת דס"ל מזונות ה"ל כדבר‬
‫מצוה מעובדא דבני ביש ‪ ,‬ולא עיי שרש"י לא‬ ‫עצמ יכולי להתיר‪ ,‬מ"מ בניה אי לה‬
‫פירש טע האיסור משו הפלגה לי אלא מטע‬ ‫היתר וכדעת רשד" )יור"ד סי' קכ( דמייתי פר"ח‬
‫ש ‪ .‬ונראה לי להוכיח כ מלשו רש"י דמכות‬
‫אחר כנ"ל‪.‬‬ ‫כ"ב ע"א‪ ,‬דקאמר הש"ס מידי דאיתא בשאלה לא‬
‫קתני‪ ,‬ופרי והרי נזירות‪ ,‬ומשני בנזירות שמשו ‪.‬‬
‫‪ ÈÏÂÏÂ‬דמסתפינא הייתי אומר שג הירושלמי לא‬ ‫ופירש"י שיש מפרשי נזיר מ הבט ‪ ,‬והוקשה‬
‫לו לרש"י ההיא נמי בשאלה איתי'‪ ,‬שהיה אביו‬
‫נתכוו על שס"ל כר' יהודה להחמיר‬ ‫יכול לשאול ואפילו מת אביו בשאלה מיהת הוה‬
‫בהפלגת ספינה‪ ,‬שלא מצינו לו כ בשו מקו ‪.‬‬ ‫בההיא שעתא עכ"ל‪ .‬מבואר מדבריו שעכ"פ הב‬
‫א ירושלמי ס"ל מותר להפליג למזונות כר"ת‪,‬‬ ‫אינו יכול להתיר מה שקבל ע"י אביו‪ .‬וכ מוכח‬
‫אלא שאבותיה נהגו חומרא בעצמ שלא‬ ‫מהש"ס עצמו לפירוש רש"י נזיר שמשו ע"י‬
‫לפרוש אפילו למזונות‪ .‬על זה הקשה היה לה‬ ‫מלא שאי לו התרה‪ .‬וכתב מהרי"ט בתשו' ח"א‬
‫להתיר נדר ‪ ,‬דאפילו הסכמת סייג וגדר יש‬ ‫סי' ד' הטע שאי לו התרה וז"ל‪ ,‬ועוד דטעמא‬
‫להתיר לדבר מצוה עכ"פ‪ ,‬ודוחק מזונות דבר‬ ‫דאי חכ יכול להתיר בנזירות שמשו היינו‬
‫מצוה היא‪ .‬ומשני דלא משו חומרא בעלמא‬ ‫משו דאי חכ יכול להתיר בלא חרטה )ונ"ל(‬
‫נהגו אבותיה כ אלא מדינא‪ ,‬דס"ל למזונות לא‬ ‫]וכו'[‪ ,‬ולהכי כי נדר בנזירות שמשו וכו' אינו‬
‫הוה דבר מצוה כר' יהודה דס"ל ]הכי[ ר"פ אלו‬ ‫יכול לשאול על נדרו שהרי לא בא עפ"י עצמו‬
‫שיתחרט וכו' ע"ש‪ .‬וא"כ כ לי נדר שבא ע"י‬
‫מגלחי )מו"ק יד‪ ,‬א( וא"א להתיר‪.‬‬ ‫אבות או ע"י מלא ‪ ,‬כל שאי הדבר תלוי‬
‫בדעתו לא יועיל חרטתו‪ ,‬א"כ אי היתר לבני‬
‫בשו אופ ‪ .‬ומעתה אפילו יהי' מוכרח מלשו‬

‫‪.‰¯Â˙Ï ‚ÈÈÒ Ï˘ ‚‰ ÓÓ È¯ÈÈÓ Ì˘ ˘"·È¯‰ Ì‚˘ ÌÂ˘Ó ‰Ê ¯·Ò‰ Ï·˜Ï ‰˘˜ .*‰‬‬
‫‪.ËÈ 'ÈÒ Á"‡ ˘‡ ȯӇ ˙"¢·  ȷ¯ „ÈÓÏ˙ Î"Π.Â‬‬

‫‪.ÊÏ ÏÏÎ 'Ó‰ ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .‰Á Ó ıÓ˜· ÁÒ˘ ‰ÂˆÓ Á" Ó '¯ .Ê‬‬
‫‪.Ì˘ ÈÓÏ˘Â¯ÈÏ Ò"˙Á 'ÈÁ '¯ .Á‬‬