Page 370 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫„˘ ˘‡‪˙ÂÏ‬‬

‫שנות המלח לתו המי ומשו"ה אי לאו‬ ‫וכהלכה בלי שו פקפוק ויאכלו ענוי וישבעו‬
‫דמבשל לי' היה מותר לאפות‪ .‬אבל לית מלח‬ ‫כאשר יתבאר אי"ה‡‪.‬‬
‫בתו העיסה או קמח‪ ,‬אה"נ דאסור אפילו‬
‫בדיעבד‪ .‬וכ לק"מ מחלת תודה דמייתי רא"ש‪.‬‬ ‫‡‪ Ì Ó‬לא ידעתי א יש רב יושב על כסא‬
‫ואי דברי פר"ח כדאי בזה נגד המרדכי‬
‫והתפשטות מנהגינו לאסור אפילו בדיעבד‪ .‬א‬ ‫הוראה דקהלתכ כי אז אליו תשמעו‬
‫היינו דוקא שיהי' עכ"פ מלח הרבה קצת‪ ,‬אבל‬ ‫ודברי כלא היו‪ .‬א במקו שאי איש כי א‬
‫לא גרגיר אחד וכדומה וכמ"ש הר" לדעת‬ ‫פר"מ רוצה לשמוע מה דעתי בעני זה‪ .‬ואומר‬

‫האוסרי וכמ"ש מג"א·‪.‬‬ ‫בתשובת זאת השאלה‪.‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬בנידו שלפנינו אי נימא ונחזיק איסורא‬ ‫‪ ‰ ‰‬באיסור מצה מלוחה יש ב' טעמי לאסור‪,‬‬

‫הואיל ונמצא גרגר אחד מלח בי אבני‬ ‫א' דהמלח הנטח ברחיי היינו אותו‬
‫הרחיי אחר ח' ימי ‪ ,‬מסתמא הי' ש ג בשעת‬ ‫שחופרי מהאר יש לו די מי פירות‪ ,‬ומי פירות‬
‫הטחינה של חטי שמורי ‪ ,‬ויש לחוש שמא הי'‬ ‫ע מי ממהרי להחמי ‪ .‬ודבר זה כתב מג"א‬
‫הרבה מלח עד שראוי לאסור המצות אפילו‬ ‫סס"י תס"ב‪ .‬והשנית דכל מלח שבעול כיו‬
‫בדיעבד‪ .‬א"כ הוא‪ ,‬יש לעיי קצת‪ .‬ובודאי לטע‬ ‫דה"ל כרותח ה"ל כלש בפושרי ‪ .‬ומ"ש הפר"ח‬
‫מי פירות ה"ל ספיקא דרבנ ‪ ,‬דמי פירות ע מי‬ ‫)סי' תנה סק"ה( דוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו‪,‬‬
‫הוה נוקשה וקיי"ל נוקשה דרבנ ‪ .‬אבל לחששא‬ ‫אבל מעט מלח כעי שנותני לעיסה לית בו‬
‫שהרתיח והחמי אפשר דהוה ספיקא דחמ‬ ‫טע לא הוה כרותח‪ .‬ודבריו אלו מרומזי‬
‫דאורייתא‪ .‬וספק ספיקא לא הוה‪ ,‬שמא לא הי'‬ ‫במג"א במה שכתב לעיי בי"ד סי' צ"א‪ .‬וכבר‬
‫מלח‪ ,‬ואת"ל הי' שמא לא נתחמ ‪ ,‬או שמא הלכה‬
‫כהפוסקי דמלח אינו מחמי ‪ .‬דש אונס חד‬ ‫הוזהר מזה בב"י‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬שמא החמי או לא החמי ‪ .‬ויש להחמיר‬
‫‪ „"ÚÙÏÂ‬דבריה תמוהי ‪ ,‬דודאי שיהי' הדבר‬
‫לכאורה‪.‬‬
‫הנמלח כרותח מהמלח שנית בתוכו‪,‬‬
‫‪ ‡ÏÂ‬עוד אפשר דספיקא לא הוה דקיי"ל )עי'‬ ‫צרי שיהי' אינו נאכל מחמת מלחו‪ ,‬וה"ה נמי‬
‫הכא‪ ,‬אילו נת מלח במי ונמס בתוכו ושוב לש‬
‫מג"א תסז‪ ,‬יח( מזמ לזמ מחזקינ איסורא‪.‬‬ ‫עיסה באות המי ‪ ,‬שפיר י"ל שאי המי‬
‫וכיו שהי' הרחיי עומד במקו א' היינו בבית‬ ‫מרותחי ע"י המלח‪ ,‬כיו שהיו נאכלי מחמת‬
‫הארמאי בעליו וש נמצא‪ ,‬אמרינ מדהשתא‬ ‫מלח לא מיקרי רותח‪ .‬וכל זה כשנת מלח במי‬
‫אתרע לפנינו חזקה שהי' ש מקוד נמי‪,‬‬ ‫ונמס בתוכ ‪ ,‬א מלח בקמח או בעיסה הלא לא‬
‫דאמרינ כא נמצא וכא הי' כבר מזמ רב ולא‬ ‫יכחיש אד ‪ ,‬שהגרגר מלח בעצמו רותח כי הוא‬
‫אינו נאכל מחמת מלחו‪ ,‬ובמקו שהוא בעי‬
‫השתא הוא דאיתרע‪.‬‬ ‫בעיסה הרי מחמ מקומו ומחמיצו באותו מקו ‪.‬‬
‫ואפשר נמי כיו שהחמי כל שהוא מ העיסה‪,‬‬
‫‪ Ô‰‬אמת דיש מקו להקל ולומר כיו דבשעה‬ ‫הרי מעט חמ הזה נעשה כעי שאור ומחמי כל‬
‫העיסה כולו‪ .‬נמצא אפילו נניח דמעט מלח במי‬
‫שטח הישראל הי' מושכרת או מושאלת לו‬
‫ושוב כשגמר מלאכתו החזירה לבעליו הארמאי‪,‬‬ ‫אינו אוסר‪ ,‬מ"מ בקמח ועיסה אוסר‪.‬‬
‫ה"ל מרשות לרשות ולא מחזקינ איסור מרשות‬
‫לרשות‪ ,‬ואמרינ כא ברשות הארמאי נמצא וכא‬ ‫‪ ‡ÏÈÓÓÂ‬נסתלקה ראיות הרא"ש והרשב"א ור"‬
‫הי'‪ ,‬ולא ברשות ישראל הראשו ‪ .‬אלא אי שכירות‬
‫ושאלה מיקרי שינוי רשות‪ ,‬תלי' בשני תירוצי‬ ‫להתיר מותיקא בש"ס פסחי ל"ט ע"ב‬
‫תוס' חולי נ"א ע"א ד"ה המוציא וכו'‪ .‬דלמסקנת‬ ‫ולקמ בש"ע תס"ג ס"ב‪ .‬ועיי בפני ברא"ש )ש‬
‫פ"ב סי' כג( ותשובת רשב"א סי' רכ"ד ומ"ש פר"ח‬
‫בזה‪ .‬ולהנ"ל ליתא די"ל האי דותיקא מיירי‬

‫˙˘‪‚Θ ‰·Â‬‬

‫‡‪ÁÏÓ ¯È‚¯‚ ‰ÎÂ˙Ï Ï٠̇„ Ï"  ,Ï"Ê ·˙Î Ê"Ë ˜"Ò ‡"Ó ‰" ˙ 'ÈÒ·) .Ê"Ò ·"Ò˙ 'ÈÒ ˜"„ ‰" ˙ 'ÈÒ 'ÈÚ :ȯ·Ú‰ ·Ï ˙‰‚‰· .‬‬
‫˙‡‪‡È·Ó Ê"Ò ·"Ò˙ 'ÈÒ·Â .ÌÓÁÓ Â È‡ ÁÏÓ ËÚÓ„ ·˙΢ · ÏΉ ÏÚ ÍÂÓÒÏ ˘È ÌÓÁÓ˘ ÌÂ˘Ó È‡Â ·"Ò˙ 'ÈÒ ˘"ÓÎ „ÈÓ ‰Ù‬‬
‫)‪ÁÏÓ· ȯÈÈÓ Â È·¯Ï ‰Ï‡˘ ˘ ‰Ï‡˘‰Â ,(Ó"„ ˙Ú„Î ‡Ï„Â) ıÓÁÓ Â È‡ Ú"ÂÎÏ Ú˜¯˜‰Ó ÔȯÙÂÁ˘ ÁÏÓ·„ ¯Âˉ Ì˘· [‡"‚Ó‰] (‚"Ó‰‬‬

‫˘‪.(‰·Â˘˙‰ 'Â˘Ï Í˘Ó‰· ˙‡È‡„Î Ú˜¯˜‰Ó ¯ÙÁ‬‬

‫·‪.‚"˜Ò ‚È 'ÈÒ ıÓÁ ˙ίÚÓ Á"„˘ 'ÈÚ .‬‬