Page 361 - HATAM-1

‫‪‰ˆ¯ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קיט‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫למימר אומר מותר קנסו ומשו כדי שיודיעוהו‬ ‫ומשו"ה דחיק הרא"ש ומוקי לדמכילתא במשכנו‬
‫פטרוהו הת ‪.‬‬ ‫והרהינו אצלו ע"ש פ"ק דפסחי ססי"ד‪ .‬וא"כ‬
‫תינח כשישראל מפקיד חמצו להדיא לנכרי‪,‬‬
‫‡·‪ Ï‬הנלע"ד דברי מעלתו נכוני ודבריה‬ ‫נעשה ביתו של נכרי ביתו של ישראל שהוא‬
‫משאיל לו מקו לחפצי ‪ .‬בר הכא למכירה‬
‫תמוהי ‪ ,‬דודאי כל קנס המתחייב מאד‬ ‫נתכוונו ואדרבא הישראל הקנה ביתו לגוי לחפצו‬
‫לחברו עפ"י ב"ד פטור מודה בקנס דאשר‬ ‫של עצמו הגוי‪ .‬ונהי דלישנא איתקל להו ולא‬
‫ירשיעו אלקי פרט למרשיע עצמו‪.‬וא"כ למאי‬ ‫נתקיי המכירה ויהיה דינה כפקדו ‪ ,‬מ"מ הגוי‬
‫דקיי"ל היזק שאינו ניכר קנסא הוא לא מתחייב‬ ‫לא השאיל מקומו לישראל לשמירת חפצו אלא‬
‫אלא בעדי ‪ ,‬וא כ תו לא שיי למפטר שוגג‬ ‫לעצמו משומר חפצי ‪ ,‬שא יקיי התנאי‬
‫משו כדי שיודיעוהו דהא איכא עדי ‪ .Ê‬וע"כ לא‬ ‫ותתקיי המכירה יהיה חמ שלו בשלו‪ .‬וא"כ‬
‫יאמר הש"ס ה סברא אלא לחזקי' דהיזק שאינו‬ ‫אע"ג שלא נתקיימה המכירה ה"ל חמצו של‬
‫ניכר חייב מדינא ושיי בלא עדי בהודאת עצמו‬ ‫ישראל ברשות הגוי שאינו עובר עליו ג‬
‫וצרי למיפטר שוגג כדי שיודיעוהו‪ ,‬מה שאי כ‬ ‫להרא"ש‪ .‬וכיו דליכא אלא איסור דרבנ וג‬
‫אי קנסא הוא‪ .‬וא"כ לק"מ קושית מהרש"א ופני‬
‫יהושע הנ"ל‪ .‬ודברי מעלתו נכוני להוכיח‬ ‫ביטל‪ ,‬לא ניחוש בהא להערמה ושריא‪.‬‬
‫מכהני שפגלו דאומר מותר נמי פטור‪ .‬א כל‬
‫זה ליתא דהת משו ממנעי ולא עבדי כמ"ש‬ ‫‡‪ Í‬אי ג שכירתו ומכירת הבית היה תלוי בתנאי‬

‫תוס' בגטי נ"ג ע"ב ד"ה בדאורייתא וכו'‪.*Ê‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬נמצא אי הבית של הגוי אלא של‬
‫ישראל‪ ,‬וא"כ אי מכר אחר הביטול עבר‬
‫‡‪ ‡¯·È‬תינח בכהני שפגלו ומטע שכתבו‬ ‫אדאורייתא לרוב הפוסקי דקיי"ל כוותי'‪ ,‬וא"נ‬
‫מכר קוד הביטול אדרבנ מיהא עבר‪ ,‬צ"ע‬
‫תוס' בגטי הנ"ל שהקילו עליה‬ ‫להתיר‪ .‬והנה מעלתו פתח פתח להתיר וירד להציל‬
‫בשוגג משו ממנעו ולא עבדו וה"ה באומר‬ ‫ממו של ישראל באומרו‪ ,‬דכיו דטעה בדי והי'‬
‫מותר‪ .‬ואפשר נמי בכל היזק שאינו ניכר דליכא‬ ‫סבור דדי לו במכירה כזו ה"ל כאומר מותר‪ ,‬וכיו‬
‫אלא איסור דרבנ ‪ ,‬ומטמא תרומה כתב רשב"א‬ ‫דחמ שעבר עליו הפסח ליכא אלא משו קנסא‪,‬‬
‫בחידושי גטי ליכא אלא עשה וכדרבנ דמי'‪.‬‬ ‫באומר מותר לא קנסו‪ ,‬וראיה ממנחות מ"ט ע"א‬
‫ובמנס מתר הש"ס ש משו חומרא דע"ז‬ ‫דמוקי לההיא דכהני שפגלו שוגגי פטורי‬
‫לא בעי למיקנסא שוגג אטו מזיד‪ .‬אבל חמ‬ ‫באומר מותר‪ ,‬שמע מינה באומר מותר לא קנסינ‬
‫דאיכא לאו בל יראה דאורייתא מבואר הת‬ ‫בהיזק שאינו ניכר וה"ה בחמ שעבר עליו הפסח‪,‬‬
‫בגיטי נ"ג ע"ב דבדאורייתא קניס ר"י שוגג אטו‬ ‫אלו דברי מעלתו ודפח"ח‪ .‬ועיי בזה במג"א סי'‬
‫מזיד והכי קיימא ל ‪ .‬וא"כ איכא למימר אומר‬
‫שי"ח סק"ג וט"ז י"ד סי' צ"ט ]סק"ט[‪.‬‬
‫מותר נמי‪.‬‬
‫‡‪ ‡Ï‬דלכאורה יש לדחות דלמא הת היינו‬
‫‪ Ï" Â‬אפילו באיסור דרבנ בבל יראה דרבנ ‪ ,‬כיו‬
‫טעמא דלא קנסו שוגג משו כדי‬
‫דאיכא עכ"פ שו בל יראה דאורייתא‬ ‫שיודיעוהו‪ ,‬ויעיי בגטי נ"ג ע"ב מייתי ש"ס‬
‫וקנסו בו שוגג אטו מזיד לא פלוג רבנ ‪ ,‬דאפילו‬ ‫כתנאי המטמא והמדמע והמנס ‪ ,‬ר"מ קניס שוגג‬
‫בבל יראה דרבנ כגו הפקיד חמצו בבית גוי‬ ‫אטו מזיד ור' יהודה לא קניס‪ .‬והקשה מהרש"א‬
‫וקבל הגוי אחריות‪ ,‬להפוסקי דליכא אלא בל‬ ‫מנ"ל דפליגי בקנסו שוגג דלמא בתקנתא כדי‬
‫יראה דרבנ ‪ ,‬מ"מ קנסו שוגג אטו מזיד‪ .‬תדע שכ‬ ‫שיודיעוהו פליגי‪ .‬וג פני יהושע ש הקשה כ‬
‫הוא מדאיצטרי רשב"א למימר מטמא תרומה‬ ‫דלמא טעמא דר' יהודה משו כדי שיודיעוהו‪,‬‬
‫ליכא אלא עשה וקל וכדרבנ דמי‪ ,‬ולא מוקי ליה‬ ‫וע"ש בתירוצו דבאומר המנס לא שיי‬
‫בתרומת פירות דרבנ ‪ ,‬אע"כ כיו דאיכא תרומה‬ ‫שיודיעוהו‪ .‬וזה לא שיי בכהני שפגלו‪ ,‬ואיכא‬
‫דאורייתא קנסו אפילו בדרבנ ‪ ,‬ועיי ביבמות פ"א‬

‫ע"א ובתוס' ד"ה ואי מאכילה וכו'‪.‬‬

‫‪,·ÈÂÁÓ Ò ˜· ‰„ÂÓ Ô ·¯„ Ò ˜·„ ÁÙ˘ 'ÈÒ Ó"ÂÁ· Ìȯ·ÂÒ‰ ˙ËÈ˘Ï Ì˙È˘Â˜ ‰˘˜ ¯ÈÙ˘ ‡Ï‰ Ú"ψ :Ìȯ˘ÈÓ ··Â„ ˙‰‚‰· .Ê‬‬
‫‪.‰Î¯‡· ˘"Ú ,ÍÎ ÏÚ „ÓÚ ¯·Î˘ Á 'ÈÒ ÌÈÓÎÁ ȯ·„ ˜ÏÁ Á"„˘Ï ÔÈȈ Ì˘ ‰¯Ú‰·Â .ÂÓˆÚÓ ‰„ÂÓ· ˙ÁÎ˘Ó ¯ÈÙ˘ Î"‡Â‬‬

‫‪.Ì˘ ˙¯ډ È˘ÈÏ·Â ÁÙ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï Â È·¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .*Ê‬‬